יש דיבור של רבי נחמן שאיש הישראלי יכול להביא כלל מקום את קדושת ארץ ישראל יש את העניין הזה איך גורמים בחול להרגיש קדושת ארץ ישראל

אחי היקר, השאלה שלך נוגעת במשהו עמוק מאוד — הכמיהה להרגיש קרוב לארץ ישראל, גם כשאתה נמצא רחוק ממנה. וזה לא סתם נוסטלגיה, זה משהו שנמצא בלב כל נשמה יהודית. רבי נחמן ורבי נתן מלמדים דבר מדהים: כל יהודי שיושב בחוץ לארץ אינו מנותק מקדושת ארץ ישראל — הוא נושא אותה בתוכו ויכול להמשיך אותה לכל מקום שהוא נמצא. לא כפשרה, לא כתחליף עצוב — אלא כאמת ממש. ישראל מקדשים את כל המקומות שהם יושבים בהם בקדושת ארץ ישראל ^{1 2}. כלומר, אתה עצמך — נשמתך, נוכחותך, חיים יהודיים שאתה חי — הם שמביאים את ארץ ישראל לכאן. אבל איך בפועל? רבי נתן מלמד שכל ברכה שאדם מברך על אוכל ושתייה, כל רגע שבו הוא מודה לה' על מה שנתן לו — בזה עצמו הוא הופך את האכילה שלו לשפע שבא דרך ארץ ישראל. כי ארץ ישראל אינה רק מקום גיאוגרפי — היא המקום שבו כבוד ה' מתגלה בעולם הגשמי, ועל ידי הברכה אתה מחבר את כל מה שאתה נוגע בו לאותה קדושה ³. גם התפילה עצמה — כשאתה מתפלל ולבך פנוי ונוכח, התפילה הולכת בדרכה מחוץ לארץ דרך ארץ ישראל ומשם למעלה ⁴. יש עוד דבר אחד שרבי נחמן מדגיש מאוד — הכיסוף עצמו הוא כבר קדושה. הגעגוע לארץ ישראל, הרצון להרגיש אותה, השאיפה להיות קרוב — זה כבר "ממשיך" אותה אליך. רבי נתן כותב תפילה שלמה על זה: "נִזְכֶּה מֵעַתָּה לִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק וְלִבְעֹר וּלְהִתְלַהֵב לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל" ⁵. כלומר, הכיסוף בעצמו הוא כבר התחלה של חיבור. אז הנה עצה מעשית אחת: קח לפחות ברכה אחת ביום — על כוס מים, על לחם, על פרי — ותעצור שנייה לפני שאתה מברך. שנייה של נוכחות. ותחשוב: עכשיו אני מחבר את הרגע הזה לשפע שמגיע מארץ ישראל. לא כמחשבה פילוסופית, אלא כאמת שאתה מאמין בה. עם הזמן, ממש תרגיש איך הקדושה מתחילה לחלחל למקום שאתה נמצא בו. הגעגוע שלך הוא כבר הדלת. אתה עומד בפתח שלה.