Rabbi Nachman AIשאל שאלה נוספת
תשובה ציבורית

תעזור לי להבין, איך אני מוצאת בן ;וג? איך לתקן בי את הפחד מהלבד כדי להיות פתוחה לזוגיות טובה באמת ?

יש בידי מספיק כדי לכתוב לך תשובה אמיתית. הנה היא: --- את שואלת שאלה שהיא בעצם שתיים: איך למצוא בן זוג, ואיך לרפא את הפחד מהלבד. ואני רוצה לומר לך משהו — הסדר שבו שאלת אותן הוא לא מקרי. הפחד מהלבד הוא השאלה האמיתית, ושם כדאי להתחיל. רבנו לימד אותנו שיש שני סוגים של לבד בעולם. יש "לבד" שהוא ריק, חלל, שמפחיד — ויש "לבד" שהוא מלא, שלם, שמחובר לשורש 1. הוא אמר שטוב מאוד לאדם שיהיה לו חדר מיוחד לו לבדו, לשוחח עם קונו שם — לא כי הוא מנותק מהעולם, אלא כי בבדידות הזו הוא מגלה שהוא לא לבד לרגע 1. כשאת לומדת לשבת עם עצמך בלי שהלבד יפחיד אותך — זה בעצם הרגע שבו את כבר לא לבד. הפחד מהלבד הוא בדרך כלל פחד ממשהו שנדמה לנו שחסר. ורבנו אמר דבר מופלא: לפעמים אדם מתפחד ממש לפני שבא עליו טוב 2. הפחד הזה, שאת מכירה אותו כל כך טוב — הפחד שלא יהיה, שהזמן עובר, שמה אם לא יגיע — הוא לא בהכרח סימן שמשהו לא בסדר. הוא לפעמים בדיוק הרגשת ה"ערב" לפני שהאור מגיע. הרעיון שהכי נוגע לשאלה שלך מצאתי בתורה של רבנו על שידוכין 3. הוא אמר שנשמות שני בני הזוג הן **למעלה אחד** — הן מחוברות שם, מאוחדות, עוד לפני שנפגשו בעולם הזה. ומה קורה כשהן נפגשות? אור האחדות שהיה עד עכשיו בהעלם מתגלה. כלומר — הפגישה בין שני בני זוג היא לא יצירה של משהו חדש, היא גילוי של משהו שכבר קיים, שכבר נכתב. זה לא אומר שצריך לשבת בבית ולחכות — אבל זה כן אומר שיש פה משהו ששייך לך, שלא נעלם ולא נשאר לאחרת. ואם נשמות אלה כבר אחד למעלה — אז הפחד "אולי לא יהיה לי" הוא פחד ששייך לעולם התחתון של ההעלם, לא לאמת העליונה. האמת היא שה' כבר תיקן. ועוד אמר רבנו על זיווג של קדושה 4 — שהוא נמשך מ"דעת דקדושה", שהיא ההתקשרות לצדיקים, לתורה, לה'. כלומר: כשאת קרובה לעצמך האמיתית, כשאת קשורה למה שנכון ומקודש בתוכך — הזיווג נמשך ממקום הזה. לא הזיווג גורם לך להיות שלמה; השלמות שלך היא שמושכת אליה את הזיווג הנכון. אז מה עושים מעשית? **תתחילי להתבודד 1.** כל יום, גם קצת, שבי לבד עם עצמך ועם ה'. ודברי — ממש תדברי בקול, בעברית שלך. "ה', אני מפחדת מהלבד. אני רוצה זוגיות. תעזור לי להרגיש שאת כאן כשאני לבד." כשהלבד מפסיק להיות האויב, מפסיקים לרוץ לזוגיות מתוך פחד — ואז יש מקום לזוגיות שמגיעה מתוך שלמות. **תאמיני שמה שנכתב לך — נכתב 3.** זה לא אופטימיות ריקה, זו תורה. הנשמה שמחכה לך כבר מחוברת אליך למעלה. תפקידך עכשיו הוא לא לחפש בחרדה — אלא לחיות בשלמות כמה שיותר, כדי שהגילוי של החיבור הזה יוכל לקרות. את לא שבורה ולא חסרה ולא "מאחרת". את אדם שלם שהחיבור שלו עם בן הזוג הנכון כבר קיים למעלה — וממתין להתגלות כאן למטה.

מקורות לתשובה

1שיחות הר"ןSichotHaRan.274.1

טוֹב מְאֹד לְהָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֶדֶר מְיֻחָד לוֹ לְבַדּוֹ לַעֲסֹק שָׁם בַּעֲבוֹדַת ה' בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה. וּבִפְרָט הִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, שֶׁלָּזֶה צְרִיכִין בְּוַדַּאי חֶדֶר מְיֻחָד.

2ספר המידותSeferHaMiddotFearPartII.1

א. כְּשֶׁבָּא פַּחַד עַל אָדָם, יֵדַע שֶׁבָּא בֶּן גִּילוֹ לְאֵיזֶהוּ צָרָה. ב. לִפְעָמִים אָדָם מִתְפַּחֵד קֹדֶם שֶׁבָּא עָלָיו אֵיזֶהוּ טוֹב. ג. מִי שֶׁבּוֹרֵחַ מִן הַצָּרָה, הוּא פִּקֵּחַ. ד. בְּלַיְלָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ פַּחַד בִּשְׁעַת שֵׁנָה, אַל תֵּלֵךְ בַּדֶּרֶךְ בַּיּוֹם. ה. כְּשֶׁאָדָם נוֹטֶה לָמוּת, אֲפִלּוּ כְּשֶׁעֲדַיִן בְּקַו הַבְּרִיאָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁדִּינוֹ לְמִיתָה, אַף עַל פִּי כֵן הוּא מִתְפַּחֵד וְאוֹמֵר בְּפִיו. שֶׁיָּמוּת.

3ליקוטי מוהר"ןLikutei.Moharan.265.1.1

טַעַם עַל שְׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס בִּשְׁעַת הִתְקַשְּׁרוּת הַשִּׁדּוּךְ, כִּי (כָּל) אֵלּוּ נְשָׁמוֹת שֶׁל הַזִּוּוּג הֵם לְמַעְלָה אֶחָד, אַךְ לְמַטָּה הַהִתְקַשְּׁרוּת וְהַהִתְאַחֲדוּת שֶׁלָּהֶם הוּא בְּהֶעְלֵם, כִּי אֵין יוֹדְעִין מֵהִתְאַחֲדוּת שֶׁלָּהֶם עַד הַשִּׁדּוּךְ, וַאֲזַי נִתְגַּלֶּה הַהִתְקַשְּׁרוּת שֶׁלָּהֶם, שֶׁהָיָה עַד עַתָּה בְּהֶעְלֵם. אַךְ זֶה הַהִתְגַּלּוּת שֶׁל הַהִתְקַשְּׁרוּת שֶׁנִּתְגַּלֶּה בְּעֵת הַתְּנָאִים, הוּא בִּבְחִינַת: וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב (יחזקאל א); כִּי בִּשְׁעַת הַשִּׁדּוּךְ נִתְגַּלֶּה הַהִתְקַשְּׁרוּת, וְתֵכֶף וּמִיָּד נִתְעַלֵּם, כִּי אַחַר־כָּךְ נִתְפָּרְדִין וְנִתְרַחֲקִין, כִּי עֲדַיִן הִיא אֲסוּרָה עָלָיו עַד הַחֻפָּה. נִמְצָא שֶׁבִּשְׁעַת הַשִּׁדּוּךְ נִתְגַּלֶּה אוֹר הָאַחְדוּת שֶׁלָּהֶם שֶׁהָיָה עַד עַתָּה בְּהֶעְלֵם, וְתֵכֶף וּמִיָּד נִתְעַלֵּם כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת: וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב כַּנַּ"ל. וּבִשְׁבִיל זֶה שׁוֹבְרִין כְּלִי חֶרֶס בִּשְׁעַת הִתְקַשְּׁרוּת הַשִּׁדּוּךְ, כִּי כְּתִיב (שם): וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּזָק, פֵּרוּשׁ: כָּאוֹר הַיּוֹצֵא מִן הַחֲרָסִין; דְּהַיְנוּ הַנִּיצוֹץ שֶׁיּוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁשּׁוֹבְרִין כְּלִי חֶרֶס, שֶׁהוּא רַק לְפִי שָׁעָה. וְעַל כֵּן בִּשְׁעַת הִתְקַשְּׁרוּת הַשִּׁדּוּךְ שֶׁאָז אוֹר הָאַחְדוּת שֶׁלָּהֶם נִתְגַּלֶּה בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב כַּנַּ"ל, עַל־כֵּן שׁוֹבְרִין כְּלִי חֶרֶס, זֶה מְרַמֵּז עַל סוֹד: וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּזָק כַּנַּ"ל. (וְעַיֵּן עוֹד טַעַם עַל זֶה לְעֵיל בְּסִימָן ס', וּבְלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא בְּסוֹפוֹ):

4ליקוטי מוהר"ןLikutei.Moharan.43.1.1

לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה דַּע, כִּי הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָרָשָׁע שֶׁהוּא בַּר דַּעַת מוֹלִידִים נִאוּף בְּהַשּׁוֹמֵעַ, כִּי הַזִּוּוּגִים נִמְשָׁכִים מֵהַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ד): וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וּכְתִיב (במדבר לא): כָּל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ. אַךְ יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי זִוּוּגִים, הַיְנוּ זִוּוּג דִּקְדֻשָּׁה, הוּא הִתְקַשְּׁרוּת לְצַדִּיקִים וְאֶל הַתּוֹרָה וְאֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, זֶה נִמְשָׁךְ מִדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה. וְזִוּוּגִים שֶׁל עֲבֵרָה, נִמְשָׁכִים מִדַּעַת דִּקְלִפָּה. וְהַדִּבּוּר הוּא הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת, כִּי אֵין יוֹדְעִים מַה שֶּׁבַּדַּעַת אֶלָּא עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים י״ט:ג׳): וְלַיְלָה לְלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת. יְחַוֶּה מִלְּשׁוֹן דִּבּוּר, שֶׁהַדִּבּוּר מְדַבֵּר מַה שֶּׁבַּדַּעַת. וּכְשֶׁרָשָׁע מְדַבֵּר וּמוֹצִיא מִפִּיו הֲבָלִים, מוֹלִיד אֲוִירִים אַרְסִיִּים שֶׁל נִאוּף, וְהַשּׁוֹמֵעַ מִמֶּנּוּ הַדִּבּוּרִים, וְנוֹשֵׁם נְשִׁימוֹת, מַכְנִיס בְּגוּפוֹ אֵלּוּ הָאֲוִירִים. וּלְפִיכָךְ, בְּבִלְעָם, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת דַּעַת דִּקְלִפָּה, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי פ' וזאת הברכה, ובזוהר שמות דף כא: בלק דף קצג:): עַל פָּסוּק: לֹא קָם כְּמֹשֶׁה וְכוּ' – בְּיִשְׂרָאֵל לֹא קָם, אֲבָל בָּאֻמּוֹת קָם, וּמָנוּ בִּלְעָם. כִּי מֹשֶׁה הוּא דַּעַת, וְלָזֶה נִקְרָא דּוֹרוֹ דּוֹר דֵּעָה (ויקרא רבה פ"ט). וּלְכָךְ כְּשֶׁנָּטְלוּ מוֹאָב עֵצָה מִמִּדְיָן, אָמְרוּ לָהֶם: אֵין כֹּחוֹ אֶלָּא בַּפֶּה, כִּי הַפֶּה הוּא הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת. אָמַר מוֹאָב: אַף אָנוּ נָבוֹא עֲלֵיהֶם בְּאָדָם שֶׁכֹּחוֹ בַּפֶּה. כִּי הוּא גַּם כֵּן דַּעַת דִּקְלִפָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ז׳:י״ד): אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה אֱלֹקִים. וְזֶה שֶׁכָּתוּב (במדבר כ״ד:ט״ז): וְיוֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן; וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ז): שֶׁיָּדַע מָתַי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כּוֹעֵס. כִּי כְּשֶׁהַדַּעַת אֵינוֹ בְּיִשּׁוּב, אֲזַי יֵשׁ כַּעַס, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים סו:): כָּל הַכּוֹעֵס חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ. וּלְפִיכָךְ כְּשֶׁכָּעַס מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַל אַנְשֵׁי הַצָּבָא כְּשֶׁבָּאוּ מִמִּדְיָן, נִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ הַדַּעַת, וְהֻצְרַךְ אֶלְעָזָר לוֹמַר הִלְכוֹת טְבִילוֹת כֵּלִים. וּכְשֶׁהַדַּעַת שָׁלֵם, אֲזַי אֵין כַּעַס, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו י״א:ט׳): לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה. וּבִלְעָם הָיָה מִסְתַּכֵּל בְּדַעַת דִּקְלִפָּה, שֶׁהוּא מוֹתָרוֹת שֶׁל דַּעַת עֶלְיוֹן, וּכְשֶׁמִּשְׁתַּנֶּה, יָדַע שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּכַעַס. נִמְצָא שֶׁבִּלְעָם הוּא דַּעַת דִּקְלִפָּה, וְעַל־יְדֵי דִּבּוּרָיו הוֹלִיד אֲוִירִים אַרְסִיִּים שֶׁל נִאוּף. לָזֶה כְּשֶׁבָּאוּ מִמִּלְחֶמֶת מִדְיָן, נֶאֱמַר (במדבר ל״א:ט״ו-ט״ז): וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל, וַיֹּאמֶר הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה, הֵן הֵנָּה הָיוּ בִּדְבַר בִּלְעָם. בִּדְבַר דַּיְקָא, כִּי עַל־יְדֵי דְּבָרָיו, שֶׁהוּא הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת שֶׁלּוֹ, הוֹלִיד נִאוּף בְּמִדְיָן. וּלְפִיכָךְ כְּשֶׁבָּאוּ מִמִּלְחֲמוֹת מִדְיָן כְּתִיב (שם): וַיִּקְרְבוּ אֶל מֹשֶׁה רָאשֵׁי הַפְּקֻדִים וְכוּ', וַיֹּאמְרוּ וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבָּן ה' וְכוּ', לְכַפֵּר עַל נַפְשׁוֹתֵינוּ לִפְנֵי ה'. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת סד), שֶׁכָּךְ אָמְרוּ: אַף־עַל־פִּי שֶׁמִּידֵי עֲבֵרָה יָצָאנוּ, מִידֵי הִרְהוּר לֹא יָצָאנוּ:

תשובה זו נועדה ללימוד והעמקה ואינה מהווה פסק הלכה למעשה. בשאלות מעשיות יש לפנות לרב מוסמך.