יש לי פסוריאזיס וגירודים בעור. מה רבנו יכול להגיד על זה מבחינה רוחנית?

וְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת בִּקּוּר חוֹלִים, כִּי צְרִיכִין לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה וּלְהַסְבִּיר לוֹ פָּנִים, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁבְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין אֶצְלוֹ וּמְפַקְּחִין עַל עֲסָקָיו וְעוֹשִׂין לוֹ כָּל צְרָכָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ (יורה דעה סימן שלה, סעיף ח׳). שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הֶאָרַת פָּנִים, כִּי אֵין מַסְתִּירִים פְּנֵיהֶם מִמֶּנּוּ, וְאֵינָם נִטְמָנִים בְּבָתֵּיהֶם, רַק בָּאִים אֵלָיו וְעוֹשִׂין לוֹ צְרָכָיו וּמְדַבְּרִין עַל לִבּוֹ, שֶׁכָּל זֶה בְּחִינַת הֶאָרַת פָּנִים. וְעַל־ יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיכִין עָלָיו חִיּוּת מִבְּחִינַת הֶאָרַת פָּנִים שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַחִיּוּת לְהַחֲיוֹת אֶת הַחוֹלֶה, בִּבְחִינַת (משלי טז, טו): ״בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים״, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה הַנַּ״ל. וְעַל־כֵּן: ״שְׁכִינָה לְמַעְלָה מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל חוֹלֶה (שבת יב:), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים מא, ד): ה׳ יִסְעָדֶנוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי, כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ וְכוּ׳״. הַיְנוּ בְּחִינָה הַנַּ״ל, שֶׁדַּיְקָא מֵחֲמַת שֶׁהוּא חוֹלֶה, עַל־כֵּן נִמְשָׁךְ עָלָיו אוֹר הַשְּׁכִינָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁמַּשְׁגִּיחַ עַל כָּל הַחוֹלִים וּבִפְרָט עַל הַחוֹלִים בְּיוֹתֵר, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת ״כָּל מִשְׁכָּבוֹ נֶהְפַּךְ בְּחָלְיוֹ״, שֶׁעֲלֵיהֶם מְפַקֵּחַ בְּיוֹתֵר לְהַמְשִׁיךְ לָהֶם רְפוּאוֹת – לְהַחֲיוֹתָם בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת, בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל לְהָאִיר בָּהֶם הַשָּׁגוֹת אֱלֹקוּת כַּנַּ״ל, כִּי זֶה עִקַּר גְּדֻלַּת הַצַּדִּיק וּמַעֲלָתוֹ – שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל לְרַפְּאוֹת הַחוֹלִים בְּיוֹתֵר. וְעַל־כֵּן דַּיְקָא מֵחֲמַת שֶׁהוּא חוֹלֶה וְכָל מִשְׁכָּבוֹ נֶהְפַּךְ וְכוּ׳, מֵחֲמַת זֶה דַּיְקָא הַשְּׁכִינָה לְמַעְלָה מְרַאֲשׁוֹתָיו, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַצַּדִּיק, כִּי הַצַּדִּיקִים הֵם שְׁכִינָתוֹ שֶׁל מָקוֹם (זהר תרומה קסג:). וזְֶהוּ בְּחִינַת (בראשית יח, א): ״וַיֵּרָא אֵלָיו ה׳״ – ״לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה״ (רש״י שם), כִּי דַּיְקָא מֵחֲמַת שֶׁהוּא חוֹלֶה וּצְרִיכִים לְבַקְּרוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא: ״וַיֵּרָא אֵלָיו ה׳״, בְּחִינַת הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת שֶׁזּוֹכִין הַחוֹלִים עַל־יְדֵי אוֹר הַצַּדִּיק שֶׁהוּא הַשְּׁכִינָה, וְכַנַּ״ל. וְזֶה בְּחִינַת חֲנֻכָּה וּפוּרִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת מִצְוַת בִּקּוּר חוֹלִים. כִּי הֵם יָמִים קְדוֹשִׁים וְטוֹבִים מְאֹד, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הֵם בִּימֵי הַחוֹל, כִּי אֵינָם אֲסוּרִים בִּמְלָאכָה, וְהֵם בִּבְחִינָה הַנַּ״ל, בִּבְחִינַת הֶאָרַת הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת עַל הַחוֹלִים בְּיוֹתֵר, עַל־יְדֵי גֹּדֶל כֹּחַ הַצַּדִּיק שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת כֵּלִים וְצִמְצוּמִים נִפְלָאִים כָּאֵלֶּה וְכוּ׳, כַּנַּ״ל. וְהוּא כְּמוֹ לְמָשָׁל: כְּשֶׁהָאָדָם בָּרִיא, בְּוַדַּאי אֵין הַמֶּלֶךְ בָּא אֶל הָאָדָם לְהַרְאוֹת לוֹ פָּנָיו, רַק כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְקַבֵּל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְהִתְעַדֵּן מֵאוֹר פָּנָיו, הוּא צָרִיךְ לְנַקּוֹת וּלְטַהֵר עַצְמוֹ יָפֶה יָפֶה, וּלְקַשֵּׁט עַצְמוֹ כָּרָאוּי, וְלִשְׁקֹד עַל דַּלְתֵי הַמֶּלֶךְ, וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵת רוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁיְּקַבְּלוּ רְשׁוּת שֶׁיִּכְנוֹס, וְלַעֲשׂוֹת כָּל הַתַּחְבּוּלוֹת הַשַּׁיָּכִים לָזֶה, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לָבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ, אִם לִכְנֹס לַחֲצַר הַמֶּלֶךְ, אוֹ לַבַּיִת, אוֹ לַהֵיכָל וְכוּ׳, כְּדֵי שֶׁיָּאִיר בּוֹ הַמֶּלֶךְ פָּנָיו הַמְּאִירוֹת. אֲבָל כְּשֶׁאֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ חוֹלֶה, וּמֻטָּל עַל עֶרֶשׂ דְּוָי, רַחֲמָנָא לִצְלָן, אֲזַי כְּשֶׁנִּתְעוֹרְרִין רַחֲמֵי הַמֶּלֶךְ לְהַחֲיוֹתוֹ מֵאוֹר פָּנָיו, אֲזַי מֻכְרָח הַמֶּלֶךְ לֵילֵךְ אֶצְלוֹ לְבֵיתוֹ לְהָאִיר בּוֹ פָּנָיו וּלְהַחֲיוֹתוֹ. וְזֶה בְּחִינַת: ״שְׁכִינָה לְמַעְלָה מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל חוֹלֶה״, וְכַנַּ״ל. וְזֶה בְּחִינַת חֲנֻכָּה וּפוּרִים, שֶׁהֵם מוֹעֲדִים קְדוֹשִׁים שֶׁנִּתְּנוּ לָנוּ לְהַחֲיוֹתֵנוּ כַּיּוֹם הַזֶּה, בִּימֵי הַגָּלוּת הַמַּר, שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל נִקְרֵאת חוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (שמיני דף מ.), בִּבְחִינַת (שיר־השירים ב, ה): ״סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים, כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי״. וּמֵעֹצֶם חֳלְיֵינוּ הַכָּבֵד – אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲלוֹת וְלִרְאוֹת וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לְפָנָיו בְּשָׁלֹשׁ פַּעֲמֵי רְגָלֵינוּ לִכְנֹס לְבֵיתוֹ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהוּא הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, לְקַבֵּל אוֹר הַפָּנִים, כִּי ״מִפְּנֵי חֲטָאֵינוּ גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ וְנִתְרַחַקְנוּ וְכוּ׳ וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִים וְכוּ׳״. עַל־כֵּן חָמַל עָלֵינוּ בַּעַל הָרַחֲמִים בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים, וְהוֹסִיף לָנוּ שְׁנֵי הַיָּמִים הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלּוּ, שֶׁהֵם חֲנֻכָּה וּפוּרִים, שֶׁתִּקְּנוּ לָנוּ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, שֶׁהֵם אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ לָנוּ אוֹר הַפָּנִים לְתוֹךְ בֵּיתֵינוּ בְּתֹקֶף גָּלוּתֵינוּ, שֶׁיִּזְכֶּה כָּל אֶחָד בְּבֵיתוֹ בַּחֲנֻכָּה לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים, בְּחִינַת (תהלים קד, טו): ״לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן״, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת כַּנַּ״ל. וְכֵן בְּפוּרִים, כָּל אֶחָד מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁמְּקַבְּלִין אָז בְּכָל שָׁנָה בְּתֹקֶף הַגָּלוּת, בִּבְחִינַת (אסתר ט, כז): ״קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ״.