אנחנו נוהגים לשחק משחק קלפים בשם אסהול (פרזידנטס בלשון הגויים). במהלך המשחק, השחקנים שבמקומות הראשונים נוהגים לעלוב במקומות האחרונים ואף מטיחים בהם העלבות מהעולם הגאה/אייל גולן ("תפנק ותפונק" לדוגמא). מה אומר הרב, האם עלינו להמשיך להשתתף במשחק? אני רוצה להוסיף שאנחנו מאוד אוהבים לשחק בו, וכמו שנאמר העולם עוד על 3 דברים: עבודה, תורה ומשחק אסהול טוב

אחי היקר, אני מרגיש בשאלה שלך כמה שכבות — אחת של הנאה אמיתית וחברות שמחה, ואחת שמשהו בה מצביץ ושואל: האם אני יכול להמשיך בזה בלב שלם? זה כבר סימן טוב שאתה שואל. אז בוא נדבר ישר. הלב של השאלה אינו המשחק עצמו — אסהול הוא משחק קלפים כמו כל משחק, ושמחה ומשחק עם חברים הם דבר יפה ואמיתי. הלב של השאלה הוא: מה עושות ההעלבות האלה — גם לזה שמקבל, וגם לזה שמחלק. רבי נחמן מלמד שהליצנות והלגלוג — אפילו כשהם נראים תמימים, אפילו בין חברים — מחלחלים לאט לאט ומרחיקים מן האמת. ולא רק הליצנות של "רשעים גמורים", אלא דווקא הלגלוג שיוצא מפה של מי שנראה בסדר, מתוך חברות, מתוך שחוק — הוא לפעמים המסוכן יותר, כי הוא לא מרגיש כמו נזק ¹. הוא מרגיש כמו כיף. ובגלל זה הוא נכנס פנימה בלי שומר. ויש עוד דבר. מי שמקבל את ה"תפנק ותפונק" — גם אם הוא צוחק — משהו בלב שלו לוקח את זה. כי ה"לב החלש" הוא שעליו נופלים פחדים ועלבונות ². עלבון שחוזר על עצמו פעם אחר פעם, גם בצחוק, יכול לרכך לב שצריך להיות חזק. אז מה לעשות? אתה לא צריך לזרוק את הקלפים לפח. תשמור על המשחק — ותשנה את הנוהג. פשוט תציע לחברים: הניצחון יישאר ניצחון, ההפסד יישאר הפסד — אבל ה"עונש" יהיה משהו מצחיק שאינו פוגע. יש המון יצירתיות בחבורה טובה, ואפשר להגיע לכיף הרבה יותר גדול בלי שאחד יוצא משם עם משהו צורב בלב. ורבנו אומר שחיים יפים אפשר לחיות אפילו מעט — ובלבד שאותו מעט יהיה יפה ונאה ³. שבת שלום וניצחון בריא.