Rabbi Nachman AIשאל שאלה נוספת
תשובה ציבורית

מהיא מעלת צום 9 באב לפי רבנו

יש בידי עכשיו שרשרת יפה ומשמעותית. אכתוב תשובה מן הלב. --- אחי היקר, שאלת על מעלת תשעה באב — ואני רוצה לדבר אתך על זה מתוך מה שרבנו מלמד, כי זו שאלה שנוגעת ממש בלב. רבנו לא ניתח את תשעה באב כ"יום עצוב" בלבד. הוא ראה בו יום עמוק ורב כוח — יום שמציע לאדם משהו נדיר: **הזדמנות אמיתית לגעת בפנים**. הנה היסוד: רבי נתן כותב בליקוטי הלכות שתכלית הצום היא להכניע את "מזונא דגופא" — מזון הגוף — לטובת "מזונא דנשמתא" — מזון הנשמה 1. המשפט הזה פשוט אבל עמוק מאוד. כל החיים שלנו, רוב הזמן, אנחנו מוזנים מהגוף ולמען הגוף. יום הצום הוא יום שבו הגוף מוותר, ובדיוק בגלל זה — יש מקום לנשמה לנשום. הצום לא בא לענות אותנו; הוא בא לשחרר אותנו. ועכשיו בא הדבר הפלא שרבנו מגלה בספר המידות: "סגולה לחולי הצוואר — שיבכה על חורבן הבית המקדש" 2. שים לב — זה לא רק ענין רוחני ערטילאי. הבכייה על החורבן, הכאב האמיתי על מה שאבד, יש לה *תיקון ממשי*. כשהלב נפתח ובוכה בכייה אמיתית, משהו מתרפא. ומכאן אפשר להבין את כל היום: תשעה באב הוא יום שבו מותר לנו — ואפילו ראוי לנו — לחוש בכאב. לא להסתיר, לא לברוח, לא לפזר את הדעת. לשבת עם החסרון. עם מה שאין. עם הגעגוע לגדולות שלא נגענו בהן עדיין. רבנו לימד אותנו שהמרירות האמיתית אינה אויב — היא שער. כשאדם מרגיש כמה רחוק הוא, כמה מבוזבז הזמן, כמה בית המקדש חסר — הכאב הזה בדיוק הוא ה**תחלת ההתקרבות** 3. לא בורחים ממנו, חוטפים אותו ומכניסים אותו פנימה. אז מה זו מעלת תשעה באב? היא פשוטה: זה היום שבו הקב"ה נותן לך רשות להיות שבור — ואף מזמין אותך לזה. לא מתוך ייאוש, אלא מתוך אהבה. מי שאוהב, כואב על מה שנאבד. ומי שכואב — הוא כבר לא אדיש. ומי שאינו אדיש — הוא כבר בדרך. תן לעצמך ביום הזה לשבת לרגע עם השאלה: מה חסר לי? מה אני מגעגע אליו? מה אנחנו כעם, כאנשים, עדיין לא הגענו אליו? הצום הגשמי הוא רק הכלי החיצוני — אבל מה שבפנים, הכנות הזו, היא הנשמה של היום. תזכה לתשעה באב אמיתי — מעורר ומרפא גם יחד.

מקורות לתשובה

1ליקוטי הלכותLikutei.Halakhot..Orach.Chaim..Laws.of.Morning.Conduct.5.8.1

וְעַל־כֵּן מִתְעַנִּין בְּיוֹם הַיָארצַייט – לְהַכְנִיע מְזוֹנָא דְּגוּפָא עַל־יְדֵי הַתַּעֲנִית, כִּי עַל־יְדֵי כָּל הַנַּ״ל זוֹכִין לְהַכְנִיעַ מְזוֹנָא דְּגוּפָא לְגַבֵּי מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא, כַּמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ״ל, עַיֵּן שָׁם הַתּוֹרָה הַנַּ״ל מִתְּחִלָּתוֹ לְסוֹפוֹ, וְאָז תָּבִין דְּבָרֵינוּ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ.

2ספר המידותSeferHaMiddotCrying.1

א. מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִבְכּוֹת, יִסְתַּכֵּל עַל הָרָקִיעַ, כִּי הוּא גָּרַם בְּכִיָּה לַמַּיִם. ב. הַבְּכִיָּה מְבַטֵּל הִרְהוּרֵי זְנוּת. ג. סְגֻלָּה לְחוֹלֵי הַצַּוָּאר, שֶׁיִּבְכֶּה עַל חֻרְבַּן הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ.

3עלים לתרופהAlim_LiTerufah.תר"א.שנג

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, יוֹם א' קֹרַח תר"א. שָׁלוֹם לַאֲהוּבִי בְּנִי חֲבִיבִי שֶׁיִּחְיֶה. מִכְתָּבְךָ קִבַּלְתִּי בְּיוֹם ו' עִם הַסַּךְ שִׁבְעָה זְהוּבִים וְהַכֶּרֶךְ מֵחֹשֶׁן־מִשְׁפָּט, וְגַם הַיּוֹם קִבַּלְתִּי מִכְתָּבְךָ עִם הַסַּךְ חֲצִי רוּבַּל כֶּסֶף. וַאֲנִי קוֹרֵא מִכְתָּבֶיךָ הֵיטֵב, וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ וּמֵבִין מְרִירַת צַעֲקָתְךָ מִן הַלֵּב בְּכָל פַּעַם. וְנִפְלֵאתִי עָלֶיךָ מְאֹד בְּנִי חֲבִיבִי מֵאַחַר שֶׁלְּפִי מִכְתָּבֶיךָ הִגְדִּילוּ וְשָׂגְבוּ מְרִירַת נַפְשְׁךָ, מַדּוּעַ לֹא תִּזְכֹּר וְתָשִׂים אֶל לִבְּךָ הֵיטֵב אֶת אֲמִתַּת דִּבְרֵי אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ הַנּוֹרָא זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה כְּפִי אֲשֶׁר הִרְבִּינוּ בְּחַסְדּוֹ לְדַבֵּר בָּם, שֶׁהֵאִיר עֵינֵינוּ שֶׁדַּיְקָא מִתֹּקֶף הַמְּרִירוּת נַהֲפֹךְ לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה. כְּמוֹ שֶׁאָמַר עַל פָּסוּק "שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה" שֶׁצְּרִיכִין לַחְטֹף אֶת הַיָּגוֹן, לְתָפְסוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ לְהַכְנִיסוֹ לְתוֹךְ הַשִּׂמְחָה. לוֹמַר בְּלִבּוֹ אַדְּרַבָּא! אִם כֵּן כְּשֶׁמַּר לִי כָּל כָּךְ מַר מַר מְאֹד, בְּוַדַּאי עַתָּה עַתָּה יֵשׁ לִי לִשְׂמֹחַ הַרְבֵּה, שֶׁאַף עַל פִּי כֵן אֲנִי מִתְעַטֵּף בְּצִיצִית וּתְפִלִּין שֶׁאֵיךְ שֶׁהוּא הֵם טוֹבִים לְפָנַי מְאֹד לְעוֹלְמֵי עַד וּלְנֵצַח נְצָחִים, וְאֵיךְ שֶׁהוּא זֶה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי לָנֶצַח, וְגַם אֲנִי זוֹכֶה לִתֵּן צְדָקָה לִפְעָמִים. וְעַל כֻּלָּם מַה שֶּׁאֲנִי מִתְאַבֵּק וּמִתְיַגֵּעַ לְהִתְקָרֵב לְאוֹר הַגָּנוּז אוֹר הַקָּדוֹשׁ הֶחָדָשׁ הַזֶּה אֲשֶׁר הוּא יְתַקְּנֵנִי בְּוַדַּאי בְּלִי סָפֵק. וַאֲנִי בְּעָנְיִי מַבְטִיחֲךָ עַל זֶה בְּלִי סָפֵק, וְאִם כֵּן אַדְּרַבָּא אֲנִי מְחֻיָּב לִשְׂמֹחַ הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת, וְלַהֲפֹךְ כָּל הַמְּרִירוּת וְכָל הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, כִּי אַף עַל פִּי כֵן אֲנִי זוֹכֶה לְכָל הַנַּ"ל. וְכָל מַה שֶּׁמַּרְבֶּה לְהַגְבִּיר הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה, בָּזֶה אֲנִי מְשַׂמֵּחַ יוֹתֵר, כִּי כָּל מַה שֶּׁאֲנִי יוֹדֵעַ בְּעַצְמִי גְּרִיעוּתִי בְּיוֹתֵר, בָּזֶה דַיְקָא אֲנִי שָׂמֵחַ יוֹתֵר. אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת אֲנִי מְקֻלְקָל מְאֹד זֶהוּ שִׂמְחָתִי שֶׁמְּקֻלְקָל כָּזֶה יִזְכֶּה לִקְדֻשּׁוֹת כָּאֵלֶּה, וְלִבְלִי לְהִתְנַגֵּד עַל אוֹר קָדוֹשׁ וְחָדָשׁ כָּזֶה. אֲשֶׁר הָרֹב רְחוֹקִים מִמֶּנּוּ כָּל כָּךְ כָּל כָּךְ וְנֶעְלָם מֵהֶם כָּל כָּךְ כָּל כָּךְ, וְרַבִּים חוֹלְקִים כְּמוֹ שֶׁחוֹלְקִים. וַאֲנִי בְּעָנְיִי עַל כָּל פָּנִים אֵינִי חוֹלֵק וּמִתְנַגֵּד עָלָיו, אַף גַּם הַרְבֵּה טָעַמְתִּי מִצּוּף דְּבַשׁ נֹעַם אִמְרוֹתָיו. וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַרְאוֹת לְדָרֵי מַעְלָה וְכוּ' שֶׁעֲדַיִן אֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל בִּידִיעָתוֹ יִתְבָּרַךְ מֶה חָמִית מַה פִּשְׁפַּשְׁתָּ וְכוּ', וּלְדָרֵי מַטָּה שֶׁהֵם הַפְּחוּתִים וְהַגְּרוּעִים כָּמוֹנִי הַיּוֹם, וַאֲפִלּוּ אִם נִמְצָאִים בָּעוֹלָם עוֹד גְּרוּעִים וְכוּ' יוֹתֵר מִמֶּנִּי הוּא יָכוֹל לְהַרְאוֹת לָנוּ לְכֻלָּנוּ כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. וַעֲדַיִן ה' אִתָּנוּ וְעִמָּנוּ וְקָרוֹב אֶצְלֵנוּ תָּמִיד; גָּאט אִיז מִיט דִּיר שְׁרֶעק דִּיךְ נִיט מַיין קִינְד. גְּלֵייבּ מִיר אַז מַיְינֶע רֵייד זֶענִין דוּרְך אֱמֶת. אַז דֶּער רַבִּי עָלָיו הַשָּׁלוֹם מֵיינְט טַאקֶי דִּיךְ. אִיךְ זָאג דִּיר פוּן זַיינִיט וֶועגִין, גָּאט אִיז מִיט דִּיר. סֶע וֶועט אַלְץ נִתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה וֶוערִין [ה' עִמְּךָ אַל תִּירָא בְּנִי. הַאֲמֵן לִי שֶׁדְּבָרַי הֵם בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת שֶׁרַבֵּנוּ זַ"ל מִתְכַּוֵּן בֶּאֱמֶת אֵלֶיךָ. אֲנִי אוֹמֵר לְךָ בִשְׁמוֹ: ה' עִמְּךָ הַכֹּל יִתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה]. רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד מְאֹד לְקַיֵּם דְּבָרַי כִּפְשׁוּטוֹ לְהִתְגַּבֵּר תָּמִיד לַהֲפֹךְ הַמָּרָה שְׁחוֹרָה לְשִׂמְחָה עַל פִּי הַדְּבָרִים הַנַּ"ל, וּמֵאֵלֶיךָ תָּבִין הַשְּׁאָר. וְעַל יְדֵי שֶׁתִּתְחַזֵּק בְּשִׂמְחָה, וְגַם לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמְךָ לְשַׂמֵּחַ אֶת נַפְשְׁךָ בְּמִלֵּי דִּבְדִיחוּתָא וְכוּ', עַל יְדֵי זֶה תּוּכַל לִפְטֹר רִבּוּי הָרַעְיוֹנִים הַמְיַגְּעִים אוֹתְךָ כָּל כָּךְ שֶׁהֵם בְּחִינַת עֹל בַּרְזֶל וְתִמְהוֹן לֵבָב, שֶׁעַל זֶה צָעַק הַתַּנָּא (בְּרָכוֹת סא) 'אוֹי לִי מִיִּצְרִי אוֹי לִי מִיּוֹצְרִי' וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ"י אוֹי לִי מִיִּצְרִי הַמְיַגְּעֵנִי בְּהִרְהוּרִים. נִמְצָא שֶׁגַּם הַתַּנָּא הַקָּדוֹשׁ הָיָה לוֹ יִסּוּרִים מִיגִיעַת הַמַּחֲשָׁבוֹת. וְאִם בְּוַדַּאי מַחְשְׁבוֹתֶיךָ גְּרוּעִים הַרְבֵּה, אֲבָל תּוֹדָה לָאֵל יֵשׁ לְךָ הַכֹּחַ שֶׁל זָקֵן דִּקְדֻשָּׁה לִסְמֹךְ עָלָיו שֶׁאָמַר בְּפֵרוּשׁ, מֶען זָאל דּוּפִין אוֹיף זַיין כֹּחַ [שֶׁנִּסְמוֹךְ עַל כֹּחוֹ]. וּכְבָר גִּלִּיתִי לְךָ בֶּאֱמֶת שֶׁכָּל הַדִּבּוּרִים הַנַּ"ל שֶׁאָמַר כֻּלָּם נֶאֱמָרִים גַּם עָלֶיךָ, וְעַל הַגְּרוּעִים מִמְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. כִּי אָמַר בְּפֵרוּשׁ שֶׁכָּל מַה שֶּׁאוֹמֵר וּמְגַלֶּה הֵם אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה וְאֶת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה. וְתַאֲמִין לִי שֶׁגַּם אֲנִי מְחַיֶּה עַצְמִי בְּדִבּוּרִים אֵלּוּ שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב לְךָ. וּבְוַדַּאי יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בֵּינִי לְבֵינְךָ וּבֵין כָּל אָדָם וָאָדָם. כִּי אֵין אָדָם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. אַךְ דַּע וְהַאֲמֵן שֶׁדִּבּוּרִים הַנַּ"ל וְכָל דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים כֻּלָּם נֶאֶמְרוּ גַּם אֵלֶיךָ בִּפְרָטִיּוּת וְכַנּ"ל. אוּן טַאקֶי פָארְט הָאפּ [וּבְכָל זֹאת רַק שִׂמְחָה]. דִּבְרֵי אָבִיךָ הַמִּשְׁתּוֹקֵק לְשַׂמֵּחַ נַפְשְׁךָ בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ. נָתָן מִבְּרֶסְלֶב

תשובה זו נועדה ללימוד והעמקה ואינה מהווה פסק הלכה למעשה. בשאלות מעשיות יש לפנות לרב מוסמך.