Nachman AIשאל שאלה נוספת
תשובה ציבורית

בא לי לשבור את הטלפון

אחי, אני מכיר את הרגש הזה. הרצון לשבור משהו כשדברים לא הולכים — זה לא חולשה, זה סימן שיש בך אש. השאלה רק לאיזה כיוון היא הולכת. רבי נחמן אמר שרוב מה שמרחיק אנשים מהקדוש ברוך הוא זה שהם לא מיישבים את עצמם 1. לא שהם רשעים, לא שהם לא מאמינים — פשוט שהדעת מפוזרת, המחשבות מתרוצצות לכל כיוון, ואין רגע אחד של "רגע, איפה אני בכלל?" רבי נתן מסביר שזה עצם מהות ההתבודדות — לעצור ולשאול את עצמך: לאן נתפזרתי? 2 ולפעמים, כשמגיעים לאותה שאלה ביושר, מגלים שאין מנוס — חוץ מאל עצמו. אז לפני שאתה שובר את הטלפון, שאול את עצמך: מה באמת מכביד עכשיו? מה גרם לתסכול הזה? לא כדי לנתח ולהסביר — אלא כדי פשוט לדעת. לפגוש את עצמך. העצה המעשית שלי: תצא מהחדר. פשוט לצאת. רגליים על הרצפה, אוויר בחוץ. רבי נחמן עצמו היה יוצא לשבת בחוץ, ליד הכותל של בית הכנסת, להתהלך על ההר — ושם היה אומר דברים שלא נשמעו כמותם 1. משהו בתנועה, בשינוי הסביבה, מפרק את הנוקשות שבפנים. ואז, אם אתה יכול — תגיד בקול, אפילו משפט אחד, מה כואב. לאוויר, לקיר, לקדוש ברוך הוא. זה מספיק. חזק אחי.

מקורות לתשובה

1חיי מוהר"ןנ׳:א׳

(נ) כְּשֶׁשָּׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ מַאֲמָר הַמַּתְחִיל מַה שֶּׁהָעוֹלָם רְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא מֵחֲמַת שֶׁאֵינָם מְיַשְּׁבִים עַצְמָם, עַיֵּן שָׁם בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן י, וְשָׁם מְדַבֵּר מִשִּׂמְחָה, וְהָיָה הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יוֹשֵׁב אָז בַּחוּץ אֵצֶל כֹּתֶל בֵּית־הַכְּנֶסֶת בַּדָּרוֹם אֵצֶל חֲתִיכַת בְּדַל עֵץ מִן הָעָב הַמֻּנָּח לִיסוֹד. כִּי שָׁם הָיָה רָגִיל לֵישֵׁב כַּמָּה פְּעָמִים לִפְעָמִים בְּצַד דָּרוֹם וְלִפְעָמִים בְּצַד צָפוֹן וְלִפְעָמִים בַּמִּזְרָח וְלִפְעָמִים בַּמַּעֲרָב, וְלִפְעָמִים בְּתוֹךְ הָעֲזָרָה שֶׁל בֵּית־הַכְּנֶסֶת, וְלִפְעָמִים הָלַךְ עִמָּנוּ לְטַיֵּל עַל הָהָר שֶׁסְּבִיב הָעִיר, וְלִפְעָמִים הָלַךְ עִמָּנוּ אָנֶה וָאָנָה לִפְנֵי בֵּית־הַכְּנֶסֶת. וּבְכָל אֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת שָׁמַעְנוּ תָּמִיד חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים וְשִׂיחוֹת קְדוֹשׁוֹת אֲשֶׁר לֹא נִשְׁמְעוּ כָּזֹאת מִיָּמִים רַבִּים. גַּם אַחַר שֶׁהָיְתָה לוֹ הַחוֹלַאת שֶׁל הַהוּסְט [שִׁעוּל] הָיָה נוֹסֵעַ לְטַיֵּל עַל־פִּי הָרֹב, וְהָיִינוּ נוֹסְעִים עִמּוֹ וְהָיִינוּ שׁוֹמְעִים מִמֶּנּוּ בַּדֶּרֶךְ תּוֹרָה הַרְבֵּה. וְנַחֲזֹר לְמַעְלָה בְּעֵת שֶׁאָמַר עִנְיָן הַנַּ"ל אָז דִּבֵּר הַרְבֵּה מִשִּׂמְחָה, וְחִזֵּק אוֹתָנוּ וְזֵרַז אוֹתָנוּ מְאֹד לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד. כִּי בְּאוֹתָן הָעִתִּים שֶׁהָיָה בָּעֵת שֶׁבָּא מִלֶּמְבֶּרְגְּ אָז דִּבֵּר עִמָּנוּ הַרְבֵּה מְאֹד מֵעִנְיַן הִתְחַזְּקוּת לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד. וְאָמַר אָז לָנוּ שֶׁרָאוּי לָנוּ לִשְׂמֹחַ מְאֹד מַה שֶּׁנִּצַּלְנוּ בְּרַחֲמָיו מִלִּהְיוֹת מִתְנַגְּדִים עָלָיו. וְאָמַר אָז בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן בָּרוּךְ אֱלֹקֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים מִשְּׁנֵי תּוֹעִים הַיְנוּ מֵהַתּוֹעִים לְגַמְרֵי מֵהַתּוֹרָה שֶׁהֵם הָעַכּוּ"ם וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים וְגַם נִצַּלְנוּ מֵהַתּוֹעִים הַמִּתְנַגְּדִים הַחוֹלְקִים עָלָיו שֶׁאָבְדוּ מַה שֶּׁאָבְדוּ בְּלִי שִׁעוּר וְעֵרֶךְ וּמִסְפָּר. וְאָמַר הֲלֹא אַתֶּם בְּוַדַּאי הֱיִיתֶם מִתְנַגְּדִים גְּדוֹלִים ("אִיהר וָואלְט דָּאךְ גִיוֶוען מְשׁוּנֶה'נֶע מִתְנַגְּדִים" מפי רלו"י) לוּלֵא חֲסָדָיו וְרַחֲמָיו הַמְרֻבִּים אֲשֶׁר נִצַּלְנוּ מִפַּח יוֹקְשִׁים מִכַּת הַמִּתְנַגְּדִים אֲשֶׁר אִם הָיִינוּ שׁוֹמְעִין לָהֶם חַס וְשָׁלוֹם הָיָה נֶאֱבָד תִּקְוָתֵנוּ חָלִילָה וְכוּ'. עָנָה וְאָמַר כְּמַתְמִיהַּ וְאָמַר, עָלַי הֱיִיתֶם חוֹלְקִים, וְאָמַר בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: "אוֹף מִיר וָואלְט אִיהר גִיקְרִיגְט":

2ליקוטי הלכותאורח חיים, הלכות ברכת השחר ה׳:פ״ז:ב׳

כִּי זֶה עִקַּר הַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְבּוֹדֵד וְלַחְשֹׁב עִם עַצְמוֹ הֵיכָן הוּא בָּעוֹלָם? וּלְהֵיכָן נִתְפַּזֵּר דַּעְתּוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ וּרְצוֹנוֹ? וּלְהֵיכָן נִשְׁלַךְ וְנִתְעָה עַל-יְדֵי מַעֲשָׂיו וּמַחְשְׁבוֹתָיו? עַד שֶׁעַל-פִּי רֹב רוֹאֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם וְרוּחַ מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם לִבְרֹחַ לְשָׁם וּלְהִתְחַבֵּא שָׁם מִפִּגְעֵי הָעוֹלָם בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת בְּגוּף וְנֶפֶשׁ וּמָמוֹן וּפַרְנָסָה בִּבְחִינַת אָנָּה אֵלֵךְ מֵרוּחֲךָ וְכוּ' וּבִבְחִינַת אֶשָּא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרִי, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב הַבֵּט יָמִין וּרְאֵה וְאֵין לִי מַכִּיר אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים בַּסְּלִיחוֹת, פָּנִינוּ לִימִין וְאֵין עוֹזֵר, לִשְׂמֹאל וְאֵין סוֹמֵךְ וְכוּ', וְכֵן הַרְבֵּה עַד שֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵין לוֹ מָנוֹס כִּי אִם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְבַד, בִּבְחִינַת מִמְּךָ נַסְתִּי וְשַׁבְתִּי אֵלֶיךָ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב וּמָנוֹס בְּיוֹם צַר לִי וּבִשְׁבִיל זֶה בְּחִינַת הַמִּשְׁפָּט הַנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְבּוֹדְדוּת נִקְרָא רָבוּעַ בְּחִינַת רֹבַע יִשְׂרָאֵל כִּי זֶה הָעוֹסֵק בָּזֶה בֶּאֱמֶת הוּא מִתְהַפֵּךְ בִּדְבָרָיו לְכָל צַד מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם שֶׁבָּהֶם כְּלוּלִים כָּל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה בָּעוֹלָם עַד שֶׁרוֹאֶה דָּחֳקוֹ וַעֲמָלוֹ וּמְרִירוּתוֹ וְכוּ' שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם לָנוּס רַק לָנוּס לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהִכָּלֵל בַּד' דְּאֶחָד כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִמְצָא בְּכָל עֵת לְכָל קוֹרְאָיו אֲפִלּוּ אִם נִתְעוּ כְּמוֹ שֶׁנִּתְעוּ כִּי רַחֲמָיו אֵינָם כָּלִים לְעוֹלָם וְזֶה וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין מִי שֶׁיּוּכַל לִמְנוֹת וְלִסְפֹּר מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה מִבְּחִינַת רֹבַע יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא מִשְׁפָּט וְהִתְבּוֹדְדוּת הַנַּ"ל, אֵיךְ הֵם שָׁבִים מִכָּל מְקוֹמוֹת שֶׁנִּתְעוּ לְשָׁם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְהִכָּלֵל בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בַּד' דְּאֶחָד עַל-יְדֵי הִתְחַזְּקוּת הָרָצוֹן בֶּאֱמֶת כִּי בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה בָּזֶה וְכָל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְחַזֵּק בָּזֶה לִהְיוֹת רְצוֹנוֹ חָזָק תָּמִיד אֶל הָאֱמֶת וְלֹא יַרְפֶּה אֶת הָרָצוֹן הַטּוֹב אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה, בְּוַדַּאי סוֹף כָּל סוֹף יִהְיֶה אַחֲרִיתוֹ טוֹב שֶׁעַל זֶה אָמַר תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים הַלָּלוּ, וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ כִּי אָמַר עַל עַצְמוֹ שֶׁיָּדַע קִלְקוּלוֹ וְזֻהֲמָתוֹ הָעֲצוּמָה שֶׁאֵין דֻּגְמָתוֹ כַּנַּ"ל, אַף-עַל-פִּי-כֵן אָמַר הַלְוַאי וְהָיִיתִי זוֹכֶה אֲפִלּוּ אָנֹכִי לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ זֶה לְהִתְחַזֵּק מֵעַתָּה בִּרְצוֹנוֹת טוֹבִים וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתִי בְּכָל יוֹם לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ וְלִשְׁפֹּט אֶת עַצְמִי בְּכָל עֵת בַּבְּחִינָה הַנַּ"ל אָז הָיִיתִי זוֹכֶה גַּם כֵּן לְאַחֲרִית טוֹב בִּבְחִינַת וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמוֹהוּ וְכָל זֶה אָמַר מֵחֲמַת הַהֶכְרֵחַ שֶׁעִקֵּם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת פִּיו לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וּלְחַזְּקָם בִּרְצוֹנוֹת טוֹבִים וְהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁיִּהְיוּ חֲזָקִים בָּזֶה לְעוֹלָם וּמִזֶּה אָנוּ מְבִינִים מַה הָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהֵפֶךְ לַחְלֹק עַל כָּל זֶה וּלְרַחֲקָם חַס וְשָׁלוֹם מִכָּל זֶה עַל-יְדֵי דִּבּוּרָיו וְלֵיצָנוּת שֶׁלּוֹ וְכוּ' הָרָעִים, אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו הָפַךְ הַקְּלָלָה לִבְרָכָה עַד שֶׁהֻכְרַח לְבָרְכָם וּלְחַזְּקָם בֶּאֱמֶת כַּנַּ"ל וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּמִדְרָשׁ רַבָּה פֶּרֶק כ) מִבִּרְכוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע אָנוּ לְמֵדִים מַה הָיָה בְּלִבּוֹ וְכוּ' וּבְוַדַּאי הָיָה לוֹ גַּם אַחַר כָּךְ בְּחִירָה, לֶאֱחֹז עַל כָּל פָּנִים מֵאָז בְּאַהֲבַת קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, אֲבָל הָיָה קְשֵׁה עֹרֶף וְעָמַד בְּרִשְׁעוֹ גַּם אַחַר כָּךְ, עַד שֶׁיָּעַץ אֶת בָּלָק לְהַכְשִׁילָם בִּזְנוּת עַל-יְדֵי הִתְגָּרוּת כָּזֶה כִּי הָיָה יוֹדֵעַ גֹּדֶל כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁיִּהְיֶה קָשֶׁה לָהֶם לַעֲמֹד בָּזֶה, וְעַל-כֵּן נָפְלוּ מִיִּשְׂרָאֵל עַל יָדוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה דַּיְקָא, כִּי כָּל הִתְגַּבְּרוּתוֹ הָיָה עַל-יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת סְיָגֵי הַדִּינִים מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בָּתֵּי דִּינִים הַנַּ"ל:

חיזוק יומי מרבי נחמן למייל

נקודה קצרה ועצה מעשית מרבי נחמן בכל בוקר — קריאה של דקה אחת.

תשובה זו נועדה ללימוד והעמקה ואינה מהווה פסק הלכה למעשה. בשאלות מעשיות יש לפנות לרב מוסמך.