תשובה ציבורית

תן לי עצה מתורת רבנו על איך להפסיק לעשן

אחי היקר,

אתה רוצה להפסיק לעשן — ואני שומע בזה משהו עמוק יותר: אתה רוצה לחיות. לחיות טוב יותר, לנשום, לחוש שאתה בוחר את חייך ולא ההרגל בוחר אותם בשבילך. זה רצון נפלא, וזה ממש מה שרבנו מדבר עליו.

יש אצל רבנו תורה קצרה ועמוקה מאוד 1: הנשמה של כל אחד מאיתנו מתגעגעת כל הזמן לעשות רצון הבורא. כשאדם חולה ומתחיל לקחת תרופות מרות, לכאורה הוא "כופה את תאוותו" — עוזב את ההרגל הנוח ועושה משהו לא נעים. ורבנו אומר: בגלל שהנשמה **רואה** שהאדם יכול לכפות את תאוותו ורגילותו בשביל תכלית כלשהי, בגלל זה היא חוזרת אליו וחיזוקה הוא הריפוי. כי כל הזמן היא מצפה — שמא יכפה האדם את תאוותו גם בשביל התכלית האמיתית, רצון יוצרו.

זה המפתח. עישון הוא בדיוק "תאוות ורגילות". הגוף הורגל, והרגל הפך לצורך. אבל הנשמה שלך יודעת שאתה יכול — ממש כמו שאדם חולה יכול לבלוע תרופה מרה.

ועכשיו שמע מה עוד אומר רבנו בספר המידות 2: צריך שיהיה לאדם "עזות דקדושה" מול עזות הגוף. הגוף שלנו עז ותקיף מאוד בתאוות שלו, ואין לו בושה. ומולו צריך עזות של קדושה — עמידה אמיצה מבפנים. רבנו אומר שכשהגוף כל כך "עז" בתאוות שלו, הנשמה לא יכולה להתקרב אל הגוף ולהראות לו את האור שהיא רואה. אבל ברגע שהאדם **מרחם על עצמו** ומתחיל לשבור את עזות הגוף — הנשמה מתקרבת ומאירה לו.

שים לב: רבנו אומר "לרחם על עצמו". לא להתעלל בעצמו, לא להרגיש אשמה. לרחם. כמי שרואה מישהו יקר שנכנס לאש — הוא מוציא אותו בחמלה, לא בכעס.

אז מה לעשות בפועל? שלושה דברים שנובעים מדברי רבנו:

**ראשית — התבודדות.** דבר עם ה' על זה. ממש 3 — "יחד שעה אחת ופרוש שיחתך לפני השם יתברך". תגיד בפה מלא: "ריבונו של עולם, אני רוצה להפסיק ואני לא יכול לבד. עזור לי." בלשון שלך, בעברית של ימינו. זה לא נאיבי — זה העצה הראשונה של רבי נתן.

**שנית — זכור את התכלית 1.** בכל פעם שהדחף עולה, תשאל את עצמך שאלה אחת: "בשביל מה אני חי?" לא שאלה פילוסופית — שאלה מעשית. בשביל הילדים שלי? בשביל הבריאות שלי? בשביל לחיות ולא רק לקיים הרגלים? הנשמה שלך מחכה שתחליט על "תכלית". ברגע שתכלית ברורה לאדם, הכפייה על תאוות הופכת אפשרית.

**שלישית — עזות דקדושה .** כל פעם שאתה מסרב לסיגריה — זה לא חולשה, זה עוצמה. פנימית, שקטה, חזקה. קראו לזה "כפיית תאווה", קראו לזה "בחירה" — זה אותו דבר. כל פעם שאתה אומר לא ומחזיק — הנשמה שלך מתחזקת קצת יותר.

ורבנו מדגיש  שהכל תלוי בבחירה שלך, ובמידת המעשה. לא בנשמה גבוהה שנולדת איתה ולא בסגולות — ב"כמה שרוצה לרחם על עצמו" ולהתבונן בטוב לפניו באמת.

אתה כבר עשית את הצעד הראשון — אתה שואל. זה סימן שהנשמה שלך כבר דופקת על הדלת. פתח לה.

מקורות לתשובה

1ליקוטי מוהר"ןרס״ח:א׳:א׳

כְּשֶׁאֵין הָאָדָם מִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית, לָמָּה לוֹ חַיִּים. וְהִנֵּה הַנֶּפֶשׁ מִתְגַּעְגַּעַת תָּמִיד לַעֲשׂוֹת רְצוֹן יוֹצְרָהּ, וּכְשֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵין הָאָדָם עוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי הִיא מִתְגַּעְגֵּעַ מְאֹד לַחֲזֹר לְשָׁרְשָׁהּ, וּמַתְחֶלֶת לְהַמְשִׁיךְ עַצְמָהּ לְהִסְתַּלֵּק מִגּוּף הָאָדָם, וּמִזֶּה נֶחֱלֶה הָאָדָם, עַל יְדֵי שֶׁנֵּחֱלָשׁ כֹּחַ הַנֶּפֶשׁ, עַל יְדֵי שֶׁמַּמְשֶׁכֶת עַצְמָהּ מִמֶּנּוּ מֵחֲמַת שֶׁאֵין מְמַלֵּא רְצוֹנָהּ, כִּי הִיא רוֹצָה רַק שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹן הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא: וּמַה שֶּׁהָאָדָם חוֹזֵר לִבְרִיאוּתוֹ עַל יְדֵי רְפוּאוֹת, הוּא מֵחֲמַת שֶׁהַנֶּפֶשׁ רוֹאָה שֶׁזֶּה הָאָדָם יָכוֹל לָכֹף עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת הֶפֶךְ תַּאֲוָתוֹ וּרְגִילוּתוֹ, כִּי הוּא מֻרְגָּל בַּאֲכִילַת לֶחֶם וּשְׁאָר מַאֲכָלִים, וְעַכְשָׁו כּוֹפֶה תַּאֲוָתוֹ וּמְקַבֵּל רְפוּאוֹת וְסַמִּים מָרִים בִּשְׁבִיל בְּרִיאוּתוֹ, וּמֵחֲמַת שֶׁהַנֶּפֶשׁ רוֹאָה שֶׁהוּא יָכוֹל לָכֹף תַּאֲוָתוֹ בִּשְׁבִיל אֵיזֶה תַּכְלִית, עַל כֵּן הִיא חוֹזֶרֶת אֵלָיו, כִּי הִיא מְצַפָּה שֶׁיָּכֹף תַּאֲוָתוֹ בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי – לַעֲשׂוֹת רְצוֹן יוֹצְרוֹ יִתְבָּרַךְ:

2ליקוטי עצותעזות ב׳

ב. וְכֵן צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה נֶגֶד עַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ נֶגֶד עַזּוּת הַגּוּף, שֶׁהוּא עַז וְחָזָק כָּל כָּךְ בְּהַתַּאֲווֹת וְאֵין לוֹ שׁוּם בּוּשָׁה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעַל־יְדֵי עַזּוּת הַגּוּף, עַל־יְדֵי זֶה אֵין הַנְּשָׁמָה יְכוֹלָה לִסְמֹךְ עַצְמָהּ וּלְהִתְקָרֵב לְהַגּוּף, לְהוֹדִיעַ לוֹ מֵהַהַשָּׂגוֹת שֶׁהִיא מַשֶּׂגֶת. כִּי בְּוַדַּאי הַנְּשָׁמָה שֶׁל כָּל אָדָם הִיא רוֹאָה וּמַשֶּׂגֶת תָּמִיד דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים מְאֹד, אֲבָל הַגּוּף אֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵהֶם כְּלָל מֵחֲמַת שֶׁהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנּוּ מֵחֲמַת עַזּוּתוֹ, שֶׁהוּא עַז וְחָזָק בְּהַתַּאֲווֹת. וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לְרַחֵם מְאֹד עַל בְּשַׂר הַגּוּף, שֶׁיִּרְאֶה לְשַׁבֵּר עַזּוּתוֹ הָרָע שֶׁל הַתַּאֲווֹת, כְּדֵי שֶׁעַל־יְדֵי זֶה תּוּכַל הַנְּשָׁמָה לְהִתְקָרֵב עַצְמָהּ לְהַגּוּף, וּלְהַרְאוֹת לוֹ מִכָּל הֶאָרָה וּמִכָּל הַשָּׂגָה שֶׁהַנְּשָׁמָה מַשֶּׂגֶת, שֶׁהַגּוּף גַּם כֵּן יֵדַע מִמֶּנָּה. עַל־כֵּן צָרִיךְ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה לַעֲמֹד נֶגֶד עַזּוּת הַגּוּף. וְעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה הוּא קוֹלוֹת דִּקְדֻשָּׁה, כִּי כָּל הַקּוֹלוֹת הֵן קוֹל צְעָקָה הֵן קוֹל אֲנָחָה הֵן קוֹל שׁוֹפָר הֵן קוֹל זִמְרָה הֵן קוֹל צַדִּיקֵי אֱמֶת וּשְׁאָר כָּל הַקּוֹלוֹת דִּקְדֻשָּׁה, כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, וַאֲפִלּוּ קוֹל קִשְׁקוּשׁ הַמַּטְבְּעוֹת שֶׁל צְדָקָה, זֶה הַקּוֹל הוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְעַל־יְדֵיהֶם מְשַׁבְּרִין עַזּוּת הַגּוּף: (שם אות ד' ה')

3עלים לתרופהתקצ"ה:קעו

אַתּוּן מֵהָתָם וַאֲנַן מֵהָכָא, קִרְאוּ אֶל ה' וְהִתְחַנְּנוּ אֵלָיו, בִּבְכִי וּבְתַחֲנוּנִים נָבוֹא לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ כְּבֵן לִפְנֵי אָבִיו וּכְעֵין עֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו, אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים הִשְׁתַּדְּלוּ וְהַרְבּוּ תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמַיִם. וְגַם צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק וּלְשַׂמֵּחַ נַפְשֵׁנוּ בְּכָל יוֹם, כִּי הַמִּלְחָמָה הַזֹּאת לֹא לְיוֹם אֶחָד. וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁיַּעֲזֹר לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהִנָּצֵל מֵהֶם כַּאֲשֶׁר בִּטְחוֹנֵנוּ חָזָק בְּגֹדֶל כֹּחוֹ שֶׁל זָקֵן דִּקְדֻשָּׁה שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יוּכְלוּ לָנוּ בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ, אַף עַל פִּי כֵן אִי אֶפְשָׁר לְכָל אֶחָד לְהִנָּצֵל מִמְּנִיעוֹת וְיִסּוּרִים וּמִלְחָמוֹת. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל בְּחֶסֶד גָּדוֹל, עַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיֵּלֵךְ כָּל אֶחָד עִם מַה שֶּׁלִּמֵד אוֹתָנוּ הוּא זַ"ל לְיַחֵד שָׁעָה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם, וִיפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּשְׁאָר הַיּוֹם יִהְיֶה בְּשִׂמְחָה כִּי חֶדְוַת ה' הִוא מָעֻזְּכֶם, וּבָעִתִּים הַלָּלוּ צְרִיכִין לֵילֵךְ בָּזֶה יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וְכָל הָרַעַשׁ הַזֶּה הַכֹּל כְּדֵי לִדְחוֹת וּלְגָרֵשׁ אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בַּנִּסָּיוֹן וּלְקָרֵב בְּהִתְקָרְבוּת יוֹתֵר אֶת אוֹתָם אֲשֶׁר נָגַע נְקֻדַּת הָאֱמֶת בְּלִבָּם לְהִתְחַזֵּק לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן בְּכָל אֲשֶׁר עָבַר וְיַעֲבֹר עֲלֵיהֶם, שֶׁהֵם יִתְעוֹרְרוּ יוֹתֵר לֵילֵךְ עִם כָּל דִּבְרֵי תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה לְקַבֵּל עֵצוֹת וְהִתְחַזְּקוּת עַל יְדֵי כָּל דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים הַמְבֹאָרִים בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, וּבִפְרָט כְּפִי מַה שֶּׁבֵּאַרְתִּי וּפֵרַשְׁתִּי לָכֶם הַדְּבָרִים בְּכָל הַשִּׂיחוֹת וְהַדִּבּוּרִים שֶׁנִּדְבְּרוּ בֵּינֵינוּ בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל וְנִפְלְאוֹתָיו הָעֲצוּמִים, כִּי לֹא דָּבָר רֵיק הוּא מִכֶּם מַה שֶּׁנִּדְבַּר בֵּינֵינוּ. שִׂימוּ אֶל לְבַבְכֶם וְזִכְרוּ הֵיטֵב כָּל מַה שֶּׁנִּדְבַּר בֵּינֵינוּ, אֵיךְ רַבֵּנוּ זַ"ל רָמַז לָנוּ מִכְּבָר כָּל זֶה שֶׁעוֹבֵר עָלֵינוּ עַתָּה, וְאֵיךְ הִקְדַּמְתִּי לָכֶם בְּדִבּוּרֵנוּ שֶׁהַהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעֲבֹר עַל כָּל אֶחָד מְנִיעוֹת עֲצוּמוֹת. לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה', מִי יַאֲמִין שֶׁיַּעֲבֹר עַל רַבִּי שִׁמְשׁוֹן בֶּן מָרְדְּכַי כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו עַתָּה, שֶׁהָיָה חָבִיב לִפְנֵי אָבִיו כְּבָבַת עַיִן, וְכֵן אֵצֶל חוֹתְנוֹ, וְלֹא הָיָה עָלָיו מְנִיעָה מִשּׁוּם צַד, וְכֵן שְׁאָר בְּנֵי הַנְּעוּרִים שֶׁבִּבְרֶסְלֶב, וְכַמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים דִּבַּרְתִּי עִמָּהֶם מִזֶּה עַד שֶׁקְּצָתָם נִתְרַצּוּ שֶׁיַּעַבְרוּ עֲלֵיהֶם מְנִיעוֹת, וְהִנֵּה נִתְקַיֵּם לָהֶם חֶפְצָם בְּיוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיוּ רוֹצִים. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יֹאמַר לְצָרוֹתָם וּלְצָרוֹתֵינוּ דַּי וְיִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה. וְלַה' הַיְשׁוּעָה שֶׁאָשׁוּב בְּשָׁבוּעַ הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה לְבֵיתִי לְשָׁלוֹם, אַךְ לְמַעַן הַשֵּׁם לִכְתֹּב לִי מִיָּד תְּשׁוּבָה בְּרוּרָה עַל כָּל הַנַּ"ל. גַּם אַל תִּשְׁכַּח לִכְתֹּב הָאִגֶּרֶת לִטְשֶׁהערִין כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עִמְּךָ וּלְהִזְדָּרֵז בָּזֶה מְאֹד אִם נִתְעַכַּבְתָּ עַד הֵנָּה, וְאַל תּוֹסֵף לְעַכֵּב עוֹד. וְתוֹדִיעַ לִי מִשְּׁלוֹם כָּל אַנְשֵׁי בֵּיתִי, וּמִכָּל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, וּבִפְרָט מִשְּׁלוֹם הַצַּדֶּקֶת מָרַת אָדִיל תִּחְיֶה, וּמִשְּׁלוֹם בְּנָהּ וּבִתָּה שֶׁיִּחְיוּ. וְיִרְאוּ לְקַיֵּם מִיָּד לִשְׁלֹחַ אִגֶּרֶת לִקְרֶימִינְטְשׁוּק, וְשָׁלוֹם וְחַיִּים וִישׁוּעוֹת גְּדוֹלוֹת לָכֶם וְלָנוּ כְּנַפְשָׁם וּכְנֶפֶשׁ אוֹהֲבָם בֶּאֱמֶת לָנֶצַח. הַכּוֹתֵב בְּדֶמַע וּבְשִׂמְחָה קְצָת, וּמְצַפֶּה לִישׁוּעַת ה' בְּכָל עֵת, וְגַם אֲנִי רוֹאֶה יְשׁוּעוֹת נִפְלָאוֹת בְּכָל יוֹם, אַךְ אֲנִי מְצַפֶּה לִישׁוּעָה גְּמוּרָה בִּשְׁלֵמוּת חִישׁ קַל מְהֵרָה. נָתָן מִבְּרֶסְלֶב וְשָׁלוֹם לְזוּגָתִי תִּחְיֶה וּלְכָל בְּנֵי בֵיתִי וְלִבְנִי רַבִּי שַׁכְנָא נֵרוֹ יָאִיר, מִכְתָּבָם קִבַּלְתִּי, וְהָיָה לִי לְנַחַת, וְכֵן מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁכָּתַב אֶצְלִי בִּכְתַב יָדוֹ לְכֻלָּם אֲנִי נוֹתֵן תְּשׁוּאוֹת חֵן עַל הֶעָבַר, וּמְבַקֵּשׁ עַל לְהַבָּא שֶׁיִּכְתְּבוּ לִי כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּכְתִיבַת יָדוֹ כְּפִי הָאֱמֶת וְהַטּוֹב שֶׁבִּלְבָבוֹ, עַד אֲשֶׁר אֶזְכֶּה לָשׁוּב לְשָׁלוֹם לְבֵיתִי. נָתָן הַנַּ"ל וְשָׁלוֹם לְבֵית הַצַּדֶּקֶת מָרַת אָדִיל תִּחְיֶה. וּלְבֵית הָרַב שֶׁיִּחְיֶה, וּלְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, וְלִידִידַי הַנְּגִידִים יוֹאֵל בר"י וְרַבִּי שְׁמוּאֵל צְבִי נֵרָם יָאִיר, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁמַעְתִּי שֶׁאֶחָד מֵהֶם בָּא עַל הֶחָתוּם לַצַּד שֶׁכְּנֶגְדִּי וּבְוַדַּאי הִסְכִּיל עֲשׂוֹ, אַף עַל פִּי כֵן יָדַעְתִּי כִּי אַהֲבָתָם שְׁלֵמָה עִמִּי, וְכֵן אָנֹכִי אֵינִי זָז מֵחַבְּבָם. וְאִם יִרְצֶה הַשֵּׁם כְּשֶׁאָבוֹא לְבֵיתִי לְשָׁלוֹם נְדַבֵּר מִזֶּה. וְשָׁלוֹם לְהַנָּגִיד מוֹרֵנוּ הָרַב מָאטְיֶע סוּמָא נֵרוֹ יָאִיר וּלְרַבִּי לִיטְמַאן וְאָחִיו רַבִּי יַאקִיל, גַּם הֵם רָאוּי לָהֶם לְהִתְחָרֵט עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ נֶגְדִּי, אַךְ קִוִּיתִי לַה' שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל עַל נָכוֹן, וּבְרִית אַהֲבָתֵנוּ וּשְׁלוֹמֵנוּ לֹא תּוּפַר לְעוֹלָם. נָתָן הַנַּ"ל וְיִרְאֶה לִשְׁלֹחַ הָאִגֶּרֶת הַזֶּה עַל יְדֵי אִישׁ נֶאֱמָן לְטוּלְטְשִׁין לְיַד בְּנִי שֶׁיִּחְיֶה, כִּי אֵין בְּדַעְתִּי לִכְתֹּב לוֹ בְּפָּאסְט הַזֹּאת, וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי נַפְשׁוֹ כָּלְתָה לִדְבָרַי, עַל כֵּן יִרְאֶה לְמַלּאוֹת רְצוֹן בְּנִי רַבִּי יִצְחָק בָּזֶה. נָתָן הַנַּ"ל

4שבחי הר"ןכ״ו:א׳

וְהִקְפִּיד מְאֹד עַל אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁסּוֹבְרִים שֶׁעִקַּר מַעֲלַת הַצַּדִּיק וְהָשָּׂגָתוֹ שֶׁזּוֹכֶה הוּא מִצַּד הַנְּשָׁמָה לְבַד, מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְשָׁמָה גָּבֹהַּ מְאֹד. וְאָמַר: שֶׁלֹּא כֵן הַדָּבָר! רַק הָעִקָּר תָּלוּי בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים וִיגִיעוֹת וַעֲבוֹדוֹת. וְאָמַר בְּפֵרוּשׁ: שֶׁכָּל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם יָכוֹל לִזְכּוֹת לְמַדְרֵגָה הַגָּבֹהַּ בְּיוֹתֵר. כִּי אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּבְחִירַת הָאָדָם לְבַד, אִם יִרְצֶה לְרַחֵם עַל־עַצְמוֹ וּלְיַשֵּׁב עַצְמוֹ הֵיטֵב הֵיטֵב מַה שֶּׁטּוֹב לְפָנָיו בֶּאֱמֶת וְכוּ' "וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה".