Rabbi Nachman AIשאל שאלה נוספת
תשובה ציבורית

סבא שלי בן 90 ואני עצובה מזה שאצטרך להפרד ממנו

יש לי עכשיו שרשרת שלמה ועמוקה מהמקורות. הנה התשובה: --- אהובה, אני רוצה לשבת איתך רגע עם מה שכתבת — שאת עצובה. זה לא שאלה אקדמית אצלך. זה כאב אמיתי, הכאב של מי שאוהבת מאוד ויודעת שהזמן הוא מה שהוא. רבי נחמן אמר פעם משהו מפתיע על המרחק שבין חיים למוות. הוא אמר: "בין חיים למוות אין חילוק, כי אם במידת אמה אחת — שעכשיו האדם שוכן בכאן, ואחר כך הוא שוכן שם." 1 זה לא נאמר כדי להקטין את הצער, אלא כדי להגיד משהו עמוק יותר: מי שדבוק בהקב"ה בחייו — הוא דבוק בו גם מעבר להם. ה"איפה" משתנה, אבל מה שהאדם הוא, מה שנצבר בנשמה שלו לאורך תשעים שנה, הקשר הזה — הוא לא נעלם. ומה נצבר בזקנה? רבי נתן מדבר על מה שהוא קורא "זקנה של קדושה." הוא כותב שהזקן הגדול, סבא דסבין — זה שזכה לזקנה כזו — הוא "זקן מאוד ויניק מאוד." 2 כלומר, גם זקן מאוד וגם טרי לגמרי, כאילו לא התחיל לחיות. הזמן לא שחק אותו, כי הוא למד לעמוד במקום שהוא מעל הזמן. כל שנה שעברה לא נגרעה מהנשמה — היא נוספה לה. סבא שלך בן תשעים. זה לא "נשאר לו מעט." זה "נצבר בו הרבה." כל שנה שחי, כל מה שחווה, כל מה שלמד ואהב ועבר — זה נמצא בפנימיות שלו. הגוף מגיע לגבולותיו, אבל הנשמה — כתוב עליה "והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה." 3 היא חוזרת למקור. ועוד דבר שרבי נתן מגלה: כשאנחנו מזכירים את שמו של אדם, אנחנו ממשיכים עלינו את קדושתו. "בשם הקדוש של כל צדיק ואדם טוב, כלול כל מהותו." 4 כלומר, הקשר בינך לבין סבא שלך — בדיבור עליו, בזכירת סיפוריו, בהמשכת הדברים שהוא נתן לך — הקשר הזה לא נגמר ביום שהגוף הולך. הוא ממשיך לחיות דרכך. אז הדבר האמיתי שאני רוצה לומר לך הוא: הזמן שיש עכשיו הוא מתנה. לא "נשאר עוד קצת," אלא — רגעים של חיבור אמיתי שאפשר לחיות אותם עכשיו, בשלמות. לשבת איתו. לשמוע. לגעת ביד. להגיד מה שאת רוצה שהוא ידע. זה לא עיכוב לפני הפרידה — זה החיים עצמם, בעוצמה מלאה. והכאב שאת מרגישה? הוא עצמו עדות לאהבה עמוקה. שמרי עליו. הוא ייהפך, כשיגיע הזמן, לזיכרון שמחזיק אותך.

מקורות לתשובה

1ליקוטי מוהר"ןLikutei.Moharan.21.11.16

כָּל הָעִנְיָן הַנַּ"ל, הַמְבֹאָר בְּקִצּוּר עַל פָּסוּק נַחֲמוּ נַחֲמוּ בִּלְשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ, שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ מֵעַצְמוֹ בְּבֵאוּר יוֹתֵר קְצָת, וְרָשַׁמְתִּי לְעַצְמִי כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי, עַל כֵּן לֹא מָנַעְתִּי לְהַעְתִּיקוֹ. וּבִתְחִלָּה הִתְחִיל לְדַבֵּר מֵעִנְיַן חַיִּים וּמִיתָה, עָנָה וְאָמַר: בֵּין חַיִּים לְמִיתָה אֵין חִלּוּק, כִּי אִם בְּמִדַּת אַמָּה אַחַת – שֶׁעַכְשָׁו הָאָדָם שׁוֹכֵן בְּכָאן, וְאַחַר־כָּךְ הוּא שׁוֹכֵן שָׁם (וְהִטָּה בְּיָדוֹ עַל הַבֵּית־עָלְמִין). וְאַחַר־כָּךְ הִתְחִיל לוֹמַר כָּל עִנְיָן זֶה: חַיִּים נִצְחִיִּים וְכוּ' כְּדִלְקַמָּן. כְּלוֹמַר, שֶׁמִּי שֶׁזּוֹכֶה לְדַעַת אֲמִתִּי הַנַּ"ל, לָדַעַת אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֵין חִלּוּק אֶצְלוֹ כְּלָל בֵּין חַיִּים לְמִיתָה, כִּי הוּא דָּבוּק וְנִכְלָל בּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ, רַק שֶׁעַכְשָׁו בְּחַיָּיו דִּירָתוֹ בְּכָאן, וְאַחַר־כָּךְ דִּירָתוֹ שָׁם כַּנַּ"ל. וְאָז שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כָּל עִנְיָן הַזֶּה וְזֶהוּ:

2ליקוטי הלכותLikutei.Halakhot..Orach.Chaim..Laws.of.Phylacteries.5.4.1

וְעִקַּר הַמֹּחִין שֶׁל הַתְּפִלִּין הֵם בְּחִינַת חִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי הַתְּפִלִּין, כִּי הַמֹּחִין הֵם הַחַיִּים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קֹהֶלֶת ז'), "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה" וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מְנָחוֹת מד), הַמַּנִּיַח תְּפִלִּין זוֹכֶה לְחַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר, "ה' עֲלֵיהֶם יִחְיוּ" וְכַמּוּבָא בַּכַּוָּנוֹת שֶׁתְּפִלִּין הֵם בְּחִינַת ג' שֵׁמוֹת, אֶהְיֶה הַוַיָה אֶהְיֶה שֶׁעוֹלִים חַיִּים, שֶׁהֵם הַמֹּחִין, עַיֵּן שָׁם, כִּי הַמֹּחִין שֶׁל הַתְּפִלִּין נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת תִּקּוּנֵי דִּיקְנָא קַדִּישָׁא כַּמּוּבָא בַּכַּוָּנוֹת שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת הַזְּקֵנִים הַקְּדוֹשִׁים הַנַּ"ל שֶׁשָּׁרְשָׁם מהזקן הָעֶלְיוֹן הַנַּ"ל, שֶׁהוּא הָעִוֵּר הַנַּ"ל שֶׁהִתְפָּאֵר שֶׁהוּא חַי חַיִּים אֲרֻכִּים בֶּאֱמֶת, כִּי הוּא זָקֵן מְאֹד וַעֲדַיִן הוּא יניק מְאֹד וְלֹא הִתְחִיל עֲדַיִן לִחְיוֹת כְּלָל וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא זָקֵן מְאֹד וְכָל זְמַן הָעוֹלָם אֵינוֹ עוֹלֶה אֶצְלוֹ כְּהֶרֶף עַיִן וְכוּ', וְהִנֵּה הַאֻמְנָם דְּבָרִים אֵלּוּ הֵם דְּבָרִים שכיסם עַתִּיק יוֹמִין וְלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָּהֶם כְּלָל, וְלֹא אִיתָא אִינָשׁ עַל יבשתא דִּי יֵכוּל לְמִפְשַׁר פִּשְׁרָא דְּנָא וְרָזָא דְּנָא לְהַחֲוַיָּא, אַף-עַל-פִּי-כֵן מֵאַחַר שֶׁבְּחֶמְלַת ה' עַל עַמּוֹ כְּבָר יָצְאוּ דְּבָרָיו אֵלּוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ וְנִצְטַיְּרוּ בִּכְתָּב וְנִדְפְּסוּ בַּסֵּפֶר, רָאוּי לָנוּ לַחְתֹּר לִמְצֹא בָּהֶם אֵיזֶה רֶמֶז הַנּוֹגֵעַ לְמַעֲשֶֹה בְּאֹפֶן שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְעוֹרֵר מִשֵּׁינָתֵנוּ אֲשֶׁר זֶה הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בְּאֵלּוּ הַמַּעֲשִֹיּוֹת שֶׁסִּפֵּר כְּדֵי לְעוֹרֵר מֵהַשֵּׁינָה אֶת כָּל בְּנֵי אָדָם שֶׁיְּשֵׁנִים אֶת יְמֵיהֶם וְכוּ', כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "פָּתַח ר' שִׁמְעוֹן" (בְּסִימָן ס') וְשָׁם תִּרְאֶה וְתָבִין גְּדוֹלוֹת נוֹרָאוֹת סִפּוּרֵי מַעֲשִֹיּוֹת הַלָּלוּ, כִּי הֵם בְּחִינַת מַעֲשִֹיּוֹת שֶׁל שָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת, בְּחִינַת עַתִּיק, בְּחִינַת הַדְרַת פָּנִים שֶׁכָּל הַשִּׁבְעִים פָּנִים שֶׁל תּוֹרָה נִמְשָׁכִין מֵהֶם וְכוּ', עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב:

3ליקוטי הלכותLikutei.Halakhot..Orach.Chaim..Laws.of.Thanksgiving.Blessings.5.9.2

וְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל חַיָּיו צָרִיךְ לְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ לְצַדִּיקֵי אֱמֶת כִּי עִמָּם מְקוֹר הַחַיִּים וְכַנַּ"ל. וּבְכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹסְקִים לְתַקֵּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן עַל-יְדֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים וְהַמְקֹרָבִים אֲלֵיהֶם שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִכְלָל לַמְדָן וְצַדִּיק, נְקֻדּוֹת וְאוֹתִיּוֹת תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַגּוּף בְּהַנֶּפֶשׁ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חַיִּים וְכַנַּ"ל. אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן מֵחֲמַת שֶׁתִּקּוּן זֶה אִי אֶפְשָׁר לְגָמְרוֹ בְּפַעַם אֶחָד וְלֹא בְּדוֹר אֶחָד, עַל-כֵּן גְּזֵרַת הַמִּיתָה בִּמְקוֹמָהּ וּבְהֶכְרֵחַ שֶׁבַּסּוֹף יָמוּת הָאָדָם, כִּי עַל-יְדֵי גֹּדֶל הַקִּלְקוּל שֶׁל חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר הַזֻּהֲמָא כִּי אִם עַל-יְדֵי פְּרֵדַת הַנֶּפֶשׁ מֵהַגּוּף. אֲבָל בֶּאֱמֶת עַתָּה הַמִּיתָה הִיא טוֹבָה גְּדוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד זֶה הַמָּוֶת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי עַתָּה אַחַר הַחֵטְא אִי אֶפְשָׁר אֲפִלּוּ לְצַדִּיקִים גְּדוֹלִים לָשׁוּב לִמְקוֹר הַחַיִּים בִּשְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל-יְדֵי פְּרֵדַת הַנֶּפֶשׁ מֵהַגּוּף שֶׁאָז יָשׁוּב הֶעָפָר אֶל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ. וְאָז תִּתְבַּלֶּה זֻהֲמַת הַגּוּף בֶּעָפָר עַד שֶׁבְּעֵת הַתְּחִיָּה יַחְזְרוּ וְיִתְחַבְּרוּ הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף הַמְזֻכָּךְ וְיַעַמְדוּ בַּתְּחִיָּה וְיִחְיוּ חַיִּים אֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם חַיִּים נִצְחִיִּים כָּל אֶחָד כְּפִי מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים שֶׁזָּכָה לְסַגֵּל בְּזֶה הָעוֹלָם. וּכְפִי הִתְקָרְבוּתוֹ וְהִתְחַבְּרוּתוֹ לְצַדִּיקִים וִירֵאִים אֲמִתִּיִּים שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עָסַק לְחַבֵּר הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף כַּנַּ"ל. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְבַסּוֹף לְחִבּוּר זֶה בִּשְׁלֵמוּת שֶׁהוּא חַיִּים נִצְחִיִּים כַּנַּ"ל. אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְאֵלּוּ הַחַיִּים נִצְחִיִּים כִּי אִם עַל-יְדֵי הַמִּיתָה דַּיְקָא כְּדֵי שֶׁיִּתְבַּלֶּה הַזֻּהֲמָא שֶׁל חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁגָּרַם עַל-יְדֵי עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עָשָׂה בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין הָאוֹתִיּוֹת וְהַנְּקֻדּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת גּוּף וָנֶפֶשׁ כַּנַּ"ל. עַל-כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה פֵּרוּד בֵּינֵיהֶם דְּהַיְנוּ מִיתָה קֹדֶם שֶׁיִּזְכּוּ לְחִבּוּר אֲמִתִּי שֶׁהוּא בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן קֹרַח שֶׁפָּגַם בָּזֶה מְאֹד כִּי חָלַק עַל משֶׁה שֶׁהוּא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת-כְּלָלִיּוּת הַתּוֹרָה, וְרָצָה לְהַפְרִיד בֵּין לַמְדָן וְצַדִּיק וְכוּ' כַּנַּ"ל, כְּאִלּוּ אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ חַיִּים בְּלֹא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, כְּאִלּוּ יֵשׁ לְהָאוֹתִיּוֹת בְּחִינַת גּוּף חִיּוּת בְּלֹא הַנְּקֻדּוֹת בְּלֹא הַנֶּפֶשׁ הָאֲמִתִּי, אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת אֵין חִיּוּת לְהַגּוּף כִּי אִם עַל-יְדֵי הַנֶּפֶשׁ, וְהַנֶּפֶשׁ מְקַבֶּלֶת הַחִיּוּת מִלְּמַעְלָה עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַנְּקֻדּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת נְפָשׁוֹת טוֹבוֹת, שֶׁנַּעֲשִׂים עַל-יְדֵי כִּסּוּפִים טוֹבִים שֶׁמְּצַיְּרִים אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב שֶׁמִּשָּׁם דַּיְקָא נִמְשָׁךְ הַחִיּוּת מִמְּקוֹר הַחַיִּים לְהַגּוּף וּלְכָל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם. אֲבָל מִי שֶׁמַּפְרִיד בֵּינֵיהֶם עַל-יְדֵי פְּגָם הַנַּ"ל, חַיָּיו אֵינָם חַיִּים כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁאֵינָם נִמְשָׁכִים מִמְּקוֹר הַחַיִּים, וְעַל-כֵּן רְשָׁעִים בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים, וְעַל-כֵּן קֹרַח שֶׁפָּגַם בָּזֶה כְּאִלּוּ יֵשׁ חַיִּים בְּלֹא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וְהֵעִיז פָּנָיו כָּל כָּךְ כְּנֶגֶד משֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁעַל יָדוֹ עִקַּר הַמְשָׁכַת הַחִיּוּת מִמְּקוֹר הַחַיִּים לְכָל הַנְּפָשׁוֹת שֶׁיְּחַיּוּ אֶת הַגּוּפוֹת וְכַנַּ"ל, עַל-כֵּן קִבֵּל אֶת שֶׁלּוֹ וְיָרַד הוּא וַעֲדָתוֹ חַיִּים שְׁאֹלָה, חַיִּים דַּיְקָא, וְלֹא זָכָה לְמִיתָה וּקְבוּרָה. כִּי נָתְנוּ לוֹ מַה שֶּׁרָצָה, כִּי רָצָה לְקַבֵּל חִיּוּת מֵעַצְמוֹ בְּלִי הִתְקַשְּׁרוּת לְמשֶׁה אַדְּרַבָּא חָלַק עָלָיו כָּל כָּךְ, עַל-כֵּן נֶחֱלַק חִיּוּתוֹ מִמְּקוֹר הַחַיִּים וְנִשְׁאַר עִם כָּל חִיּוּתוֹ לְמַטָּה וְתֵכֶף פָּתְחָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אוֹתָם חַיִּים שְׁאֹלָה, כִּי שָׁם מְקוֹמוֹ לִחְיוֹת בְּחַיִּים כָּאֵלֶּה, כִּי הָאָרֶץ שֶׁהִיא הֶעָפָר הִיא בִּבְחִינַת הָאוֹתִיּוֹת לְגַבֵּי נְקֻדּוֹת בִּבְחִינַת גּוּף לְגַבֵּי נֶפֶשׁ:

4ליקוטי הלכותLikutei.Halakhot..Orach.Chaim..Laws.of.Meals.4.6.14

נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ. וְשָׁם בְּהַנֶּפֶשׁ שֶׁהוּא שְׁמוֹ שָׁם מַגִּיעַ כָּל הַפְּגָם אוֹ הַתִּקּוּן שֶׁל כָּל מַעֲשֵׂי הָאָדָם לְטוֹב אוֹ לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי בְּהַשֵּׁם שֶׁל כָּל אָדָם נִגְבָּל כָּל חִיּוּתוֹ וְכָל עִנְיָנוֹ וּמַהוּתוֹ. וּכְפִי מַעֲשָׂיו כֵּן מֵאִיר שְׁמוֹ לְמַעְלָה. וְכֵן נִזְכָּר לְמַעְלָה לְטוֹבָה. וְכֵן לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶה בְּחִינַת מַעֲלַת זִכְרוֹן שְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים, כִּי בְּהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁל כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק, בּוֹ נִכְלָל כָּל מַהוּת הַצַּדִּיק כָּל צִדְקָתוֹ וְתוֹרָתוֹ וּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים וְכָל מַעֲלוֹתָיו וּמַדְרֵגוֹתָיו, כִּי הַשֵּׁם הוּא נַפְשׁוֹ וְנִשְׁמָתוֹ כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי שֶׁמַּזְכִּירִין שֵׁם הַצַּדִּיק אָנוּ מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ קְדֻשָּׁתוֹ וּזְכוּתוֹ. וְעַל-יְדֵי זֶה נִזְכֶּה גַּם אֲנַחְנוּ לִקְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה וְלָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. לְמָשָׁל כְּשֶׁאָנוּ מַזְכִּירִין שֵׁם הַתַּנָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי. בְּזֶה הַשֵּׁם כָּלוּל כָּל מַעֲשֵׂי זֶה הַתַּנָּא שֶׁהָיָה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים בַּמְעָרָה וְחִבֵּר סֵפֶר הַזֹּהַר. וְכָל הַמַּעֲשִׂיּוֹת הַנִּזְכָּרִים מִמֶּנּוּ. כֻּלָּם כְּלוּלִים בְּזֶה הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי. וְכֵן בִּשְׁאָרֵי שְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים:

תשובה זו נועדה ללימוד והעמקה ואינה מהווה פסק הלכה למעשה. בשאלות מעשיות יש לפנות לרב מוסמך.