Rabbi Nachman AIשאל שאלה נוספת
תשובה ציבורית

מה רבי נחמן אומר על זיקנה וסוף החיים?

יש משהו עמוק מאוד בשאלה הזו. לפעמים אדם שואל אותה מתוך מחשבה על קרוב מבוגר, לפעמים מתוך מה שהוא מרגיש בעצמו — שהזמן עובר, שהחיים נחתכים, שמשהו מסתיים. ואולי דווקא מתוך הרצון להבין מה בכלל נותן ערך לחיים שלנו. רבי נחמן מסתכל על זקנה בצורה שהיא ממש הפוכה מהדרך שאנחנו רגילים לה. אצלנו, זקנה היא ירידה — כוחות נחלשים, ימים מתמעטים, הגוף נכנע. אבל רבי נחמן רואה בה שלמות. "זקן זה קנה חכמה" — כלומר, הזמן שעבר לא נלקח ממך, הוא נצבר בתוכך כדעת, כרוחב לב, כהרגשת הנשמה. 1 ויש בזה עוד עומק. רבי נחמן מדבר על מה שהוא מכנה "זקנה של קדושה" — מי שזכה לה, הוא גם זקן מאוד וגם רענן מאוד, כאילו לא התחיל לחיות כלל. 2 הזמן לא שוחק אותו, כי הוא למד לעמוד במקום שהוא למעלה מהזמן. כל רגע נפתח בו כעולם שלם. ועל גבול בין חיים למוות אמר רבנו דבר מפתיע: שהחילוק בין החיים לאחרי כן הוא בסך הכול כמידת אמה אחת — כאן האדם שוכן, ואחר כך שוכן שם. 3 זה לא קטן, אבל גם לא גדול כמו שהפחד עושה אותו. מי שדבוק בהקב"ה בחייו — הוא דבוק בו גם מעבר להם. ה"איפה" משתנה, ה"מי" לא. העצה שרבי נחמן נותן היא לא לחכות לזקנה כדי להתחיל. הצדיקים האמיתיים — אמר — מתחילים בכל פעם מחדש, גם כשהגיעו למדרגה הגבוהה ביותר אומרים: "מי יודע מה שיש עוד להשיג?" 2 כלומר, גם בשנה שבאה, גם ביום שבא אחרי הלילה הזה — אפשר לפתוח דף חדש, ולחיות אותו בעוצמה שלמה. אז אם יש משהו קרוב אליך כרגע — זמן, אדם אהוב, הרגשה שהדברים נגמרים — דע שרבי נחמן אומר: הסוף שאתה רואה בחוץ לא בהכרח מה שקורה בפנים. נשמה שמחוברת לאמת — היא חיה חיים ארוכים באמת, גם אם השנים מעטות.

מקורות לתשובה

1Likutei HalakhotLikutei.Halakhot..Yoreh.Deah..Laws.of.Circumcision.4.4.1

וְזֶה בְּחִינַת וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וְכוּ'. שֶׁדַּיְקָא עַל-יְדֵי הַיָּמִים וְהַזְּמַן זָכָה לָבֹא לִבְחִינַת זִקְנָה דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת זָקֵן זֶה קָנָה חָכְמָה, שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן שֶׁשָּׁם עִקַּר הַזִּקְנָה הָאֲמִתִּית כַּנַּ"ל, כִּי אַבְרָהָם הָיָה רֹאשׁ לַנִּמּוֹלִים עַל-כֵּן זָכָה לָזֶה, כִּי עַל-יְדֵי מִצְוַת מִילָה זוֹכִין לְבַטֵּל הַזְּמַן וּלְהִכָּלֵל בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן שֶׁשָּׁם עִקַּר הַזִּקְנָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה הַזָּקֵן הָרִאשׁוֹן בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, עַד אַבְרָהָם לֹא הָיָה זִקְנָה. כִּי הוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁזָּכָה לְזִקְנָה דִּקְדֻשָּׁה מֵחֲמַת שֶׁהוּא הָיָה הָרִאשׁוֹן לַנִּמּוֹלִים וְכַנַּ"ל:

2ליקוטי הלכותLikutei.Halakhot..Orach.Chaim..Laws.of.Phylacteries.5.9.1.1

וְכָל זֶה מְקַבְּלִים כֹּחַ מִבְּחִינַת הזקן דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא הָעִוֵּר הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת זָקֵן שֶׁבִּזְקֵנִים, סָבָא דְּסָבִין שֶׁזָּכָה לְזִקְנָה דִּקְדֻשָּׁה כָּזֶה עַד שֶׁאָמַר שֶׁהוּא זָקֵן מְאֹד ויניק מְאֹד וְכוּ' וְכַנַּ"ל שֶׁמִּמֶּנּוּ מְקַבְּלִים כָּל הַצַּדִּיקִים כֹּחַ לְהִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדָתָם לְחַדֵּשׁ כֹּחָם וַעֲבוֹדָתָם בְּכָל פַּעַם וְעַל-יְדֵי אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁמַּתְחִילִין בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁמַּגִּיעִים לַמַּדְרֵגָה הַגָּבֹהַּ שֶׁבַּמַּדְרֵגוֹת, אֲפִלּוּ לְמַדְרֵגַת בְּנֵי עֲלִיָּה הַגְּדוֹלִים, אַף-עַל-פִּי-כֵן אֵינָם מִסְתַּפְּקִין עַצְמָם בָּזֶה, רַק הֵם אוֹמְרִים, מִי יוֹדֵעַ מַה שֶּׁיֵּשׁ עוֹד לְהַשִֹּיג? וּמַתְחִילִין בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ ז"ל הַרְבֵּה בְּעִנְיָן זֶה, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר עַד שֶׁבָּאִים בְּכָל פַּעַם לְהַשָֹּגוֹת חֲדָשׁוֹת נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת וְכוּ' וְכוּ', עַל-כֵּן בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים הָאֵלּוּ בכל הַזֶּה יְכוֹלִין לְהִתְחַדֵּשׁ בְּכָל פַּעַם אֵלּוּ הַנּוֹפְלִים, כְּמוֹ שֶׁשָּׁכִיחַ עַתָּה הַרְבֵּה בְּחשֶׁךְ הַגָּלוּת הַזֶּה שֶׁהִתְגַּבְּרָה הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְהַבַּעַל דָּבָר מְאֹד עַל כָּל הָרוֹצֶה לְהַתְחִיל לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת ה' וּמַפִּילִים אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁמַּפִּילִים אוֹתוֹ ח"ו, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וּצְרִיכִים לְחַזֵּק אוֹתָם וּלְהַחֲיוֹתָם בְּכָל פַּעַם בְּשִׁבְעָה מְשִׁיבֵי טַעַם שֶׁלֹּא יְתְיָאֲשׁוּ עַצְמָן לְעוֹלָם וְיַתְחִילוּ בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ כַּנַּ"ל וְכָל זֶה הַכֹּחַ מְקַבְּלִין מִצַּדִּיקִים הַנַּ"ל, כִּי כָּל מַה שֶּׁהַחוֹלֶה גָּדוֹל בְּיוֹתֵר צָרִיךְ רוֹפֵא גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (סִימָן ל'), כִּי מֵחֲמַת עֹצֶם כֹּחָם וְהַשָֹּגָתָם שֶׁל אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים הַנַּ"ל שֶׁהִתְחִילוּ בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ וְהִשִֹּיגוּ בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר וְיוֹתֵר גְּדֻלַּת חַסְדֵּי ה' אֵיךְ הוּא יִתְבָּרַךְ חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת בְּכָל עֵת לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח וְכוּ', עַל-יְדֵי זֶה יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ חִיּוּת וְהִתְחַזְּקוּת חָדָשׁ לְכָל הַנּוֹפְלִים לְחַזְּקָם וּלְעוֹרְרָם בְּכָל פַּעַם שֶׁלֹּא יִפְּלוּ מִשּׁוּם דָּבָר לְעוֹלָם, רַק יַאֲרִיכוּ אַפָּם וְרוּחָם עַל הַכֹּל וְיַאֲמִינוּ בה' וּבְכֹחַ הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, כִּי לֹא אָפְסוּ חֲסָדָיו לְעוֹלָם וְיִתְחַזְּקוּ לְהַתְחִיל לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵחָדָשׁ בְּכָל פַּעַם בְּכָל מַה שֶּׁיָּכוֹל וְכוּ' וְכַנַּ"ל כִּי בְּכֹחַ אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁהִתְחִילוּ בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהִגִּיעוּ לַמַּדְרֵגָה הַגָּבֹהַּ שֶׁבַּמַּדְרֵגוֹת, שֶׁנִּדְמֶה שֶׁאֵין מַעֲלָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ וַאֲשֶׁר בֶּאֱמֶת הוּא מַעֲלָה וּמַדְרֵגָה נִפְלָאָה וְנוֹרָאָה מְאֹד שֶׁכַּמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים וְנִפְלָאִים לֹא זָכוּ לָזֶה וְהֵם אַף-עַל-פִּי שֶׁהִגִּיעוּ לָזֶה וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר וְכוּ' וְכוּ', אַף-עַל-פִּי-כֵן לְעוֹלָם לֹא הָיוּ מִסְתַּפְּקִים בָּזֶה וְחָשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת בְּכָל פַּעַם לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ, אַף-עַל-פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִים עוֹד שׁוּם שָׁם שֶׁל מַדְרֵגָה הַגָּבֹהַּ יוֹתֵר, אַף-עַל-פִּי-כֵן הָיוּ אוֹמְרִים מִי יוֹדֵעַ מַה שֶּׁיֵּשׁ עוֹד וְכוּ' וּכְמוֹ שֶּׁשָּׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ ז"ל, שֶׁפַּעַם אַחַת הָיָה מִצְטַעֵר מְאֹד לְפָנַי וְאָמַר, אֵיךְ זוֹכִין לִהְיוֹת יְהוּדִי וְכוּ'? וְהָיָה בְּעֵינַי לְפֶלֶא גָּדוֹל, מֵחֲמַת שֶׁזֶּה סָמוּךְ גִּילָה נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת וְכוּ' עָנָה וְאָמַר, מִי יוֹדֵעַ מַה שֶּׁיֵּשׁ עוֹד לְהַשִֹּיג וְכוּ'? כִּי הֲלֹא מֵעוֹלָם לֹא עָלָה עַל דַּעְתִּי לְבַקֵּשׁ וְלִכְסֹף לְהַגִּיעַ לְהַשָֹּגָה כָּזֹאת וּלְמַדְרֵגָה כָּזוֹ, עַל-כֵּן מִי יוֹדֵעַ גַּם עַתָּה מַה שֶּׁיֵּשׁ עוֹד וְכוּ'? וְכֵן הָיָה דַּרְכּוֹ לְעוֹלָם כָּל יְמֵי חַיָּיו וְכוּ' וְאִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ וּלְסַפֵּר מִזֶּה כַּאן נִמְצָא, שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים כָּל כַּךְ שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁמַּגִּיעִים לַמַּדְרֵגָה הַגָּבֹהַּ שֶׁבַּמַּדְרֵגוֹת שֶׁנִּדְמֶה שֶׁאֵין מַדְרֵגָה גָּבֹהַּ מִזּוֹ, אַף-עַל-פִּי-כֵן הֵם מִתְגַעְגְּעִים וּמְבַקְּשִׁים וּמְחַפְּשִֹים וּמַתְחִילִים מֵחָדָשׁ לְגַמְרֵי, כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה שֶּׁיֵּשׁ עוֹד, אַף-עַל-פִּי שֶׁהַשָֹּגָתָם וּמַדְרֵגָתָם שֶׁל עַתָּה בֶּאֱמֶת גָּבֹהַּ מְאֹד, אַף-עַל-פִּי-כֵן הֵם אוֹמְרִים, הֲלֹא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵין סוֹף, וּמִי יוֹדֵעַ מַה שֶּׁיְּכוֹלִים בְּזֶה הָעוֹלָם לְהַשִֹּיג עוֹד?

3ליקוטי מוהר"ןLikutei.Moharan.21.11.16

כָּל הָעִנְיָן הַנַּ"ל, הַמְבֹאָר בְּקִצּוּר עַל פָּסוּק נַחֲמוּ נַחֲמוּ בִּלְשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ, שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ מֵעַצְמוֹ בְּבֵאוּר יוֹתֵר קְצָת, וְרָשַׁמְתִּי לְעַצְמִי כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי, עַל כֵּן לֹא מָנַעְתִּי לְהַעְתִּיקוֹ. וּבִתְחִלָּה הִתְחִיל לְדַבֵּר מֵעִנְיַן חַיִּים וּמִיתָה, עָנָה וְאָמַר: בֵּין חַיִּים לְמִיתָה אֵין חִלּוּק, כִּי אִם בְּמִדַּת אַמָּה אַחַת – שֶׁעַכְשָׁו הָאָדָם שׁוֹכֵן בְּכָאן, וְאַחַר־כָּךְ הוּא שׁוֹכֵן שָׁם (וְהִטָּה בְּיָדוֹ עַל הַבֵּית־עָלְמִין). וְאַחַר־כָּךְ הִתְחִיל לוֹמַר כָּל עִנְיָן זֶה: חַיִּים נִצְחִיִּים וְכוּ' כְּדִלְקַמָּן. כְּלוֹמַר, שֶׁמִּי שֶׁזּוֹכֶה לְדַעַת אֲמִתִּי הַנַּ"ל, לָדַעַת אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֵין חִלּוּק אֶצְלוֹ כְּלָל בֵּין חַיִּים לְמִיתָה, כִּי הוּא דָּבוּק וְנִכְלָל בּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ, רַק שֶׁעַכְשָׁו בְּחַיָּיו דִּירָתוֹ בְּכָאן, וְאַחַר־כָּךְ דִּירָתוֹ שָׁם כַּנַּ"ל. וְאָז שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כָּל עִנְיָן הַזֶּה וְזֶהוּ:

תשובה זו נועדה ללימוד והעמקה ואינה מהווה פסק הלכה למעשה. בשאלות מעשיות יש לפנות לרב מוסמך.