יש לי פסוריאזיס וגירודים בעור. מה רבנו יכול להגיד על זה מבחינה רוחנית?

וְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת בִּקּוּר חוֹלִים, כִּי צְרִיכִין לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה וּלְהַסְבִּיר לוֹ פָּנִים, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁבְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין אֶצְלוֹ וּמְפַקְּחִין עַל עֲסָקָיו וְעוֹשִׂין לוֹ כָּל צְרָכָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ (יורה דעה סימן שלה, סעיף ח׳). שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הֶאָרַת פָּנִים, כִּי אֵין מַסְתִּירִים פְּנֵיהֶם מִמֶּנּוּ, וְאֵינָם נִטְמָנִים בְּבָתֵּיהֶם, רַק בָּאִים אֵלָיו וְעוֹשִׂין לוֹ צְרָכָיו וּמְדַבְּרִין עַל לִבּוֹ, שֶׁכָּל זֶה בְּחִינַת הֶאָרַת פָּנִים. וְעַל־ יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיכִין עָלָיו חִיּוּת מִבְּחִינַת הֶאָרַת פָּנִים שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַחִיּוּת לְהַחֲיוֹת אֶת הַחוֹלֶה, בִּבְחִינַת (משלי טז, טו): ״בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים״, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה הַנַּ״ל. וְעַל־כֵּן: ״שְׁכִינָה לְמַעְלָה מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל חוֹלֶה (שבת יב:), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים מא, ד): ה׳ יִסְעָדֶנוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי, כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ וְכוּ׳״. הַיְנוּ בְּחִינָה הַנַּ״ל, שֶׁדַּיְקָא מֵחֲמַת שֶׁהוּא חוֹלֶה, עַל־כֵּן נִמְשָׁךְ עָלָיו אוֹר הַשְּׁכִינָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁמַּשְׁגִּיחַ עַל כָּל הַחוֹלִים וּבִפְרָט עַל הַחוֹלִים בְּיוֹתֵר, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת ״כָּל מִשְׁכָּבוֹ נֶהְפַּךְ בְּחָלְיוֹ״, שֶׁעֲלֵיהֶם מְפַקֵּחַ בְּיוֹתֵר לְהַמְשִׁיךְ לָהֶם רְפוּאוֹת – לְהַחֲיוֹתָם בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת, בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל לְהָאִיר בָּהֶם הַשָּׁגוֹת אֱלֹקוּת כַּנַּ״ל, כִּי זֶה עִקַּר גְּדֻלַּת הַצַּדִּיק וּמַעֲלָתוֹ – שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל לְרַפְּאוֹת הַחוֹלִים בְּיוֹתֵר. וְעַל־כֵּן דַּיְקָא מֵחֲמַת שֶׁהוּא חוֹלֶה וְכָל מִשְׁכָּבוֹ נֶהְפַּךְ וְכוּ׳, מֵחֲמַת זֶה דַּיְקָא הַשְּׁכִינָה לְמַעְלָה מְרַאֲשׁוֹתָיו, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַצַּדִּיק, כִּי הַצַּדִּיקִים הֵם שְׁכִינָתוֹ שֶׁל מָקוֹם (זהר תרומה קסג:). וזְֶהוּ בְּחִינַת (בראשית יח, א): ״וַיֵּרָא אֵלָיו ה׳״ – ״לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה״ (רש״י שם), כִּי דַּיְקָא מֵחֲמַת שֶׁהוּא חוֹלֶה וּצְרִיכִים לְבַקְּרוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא: ״וַיֵּרָא אֵלָיו ה׳״, בְּחִינַת הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת שֶׁזּוֹכִין הַחוֹלִים עַל־יְדֵי אוֹר הַצַּדִּיק שֶׁהוּא הַשְּׁכִינָה, וְכַנַּ״ל. וְזֶה בְּחִינַת חֲנֻכָּה וּפוּרִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת מִצְוַת בִּקּוּר חוֹלִים. כִּי הֵם יָמִים קְדוֹשִׁים וְטוֹבִים מְאֹד, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הֵם בִּימֵי הַחוֹל, כִּי אֵינָם אֲסוּרִים בִּמְלָאכָה, וְהֵם בִּבְחִינָה הַנַּ״ל, בִּבְחִינַת הֶאָרַת הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת עַל הַחוֹלִים בְּיוֹתֵר, עַל־יְדֵי גֹּדֶל כֹּחַ הַצַּדִּיק שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת כֵּלִים וְצִמְצוּמִים נִפְלָאִים כָּאֵלֶּה וְכוּ׳, כַּנַּ״ל. וְהוּא כְּמוֹ לְמָשָׁל: כְּשֶׁהָאָדָם בָּרִיא, בְּוַדַּאי אֵין הַמֶּלֶךְ בָּא אֶל הָאָדָם לְהַרְאוֹת לוֹ פָּנָיו, רַק כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְקַבֵּל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְהִתְעַדֵּן מֵאוֹר פָּנָיו, הוּא צָרִיךְ לְנַקּוֹת וּלְטַהֵר עַצְמוֹ יָפֶה יָפֶה, וּלְקַשֵּׁט עַצְמוֹ כָּרָאוּי, וְלִשְׁקֹד עַל דַּלְתֵי הַמֶּלֶךְ, וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵת רוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁיְּקַבְּלוּ רְשׁוּת שֶׁיִּכְנוֹס, וְלַעֲשׂוֹת כָּל הַתַּחְבּוּלוֹת הַשַּׁיָּכִים לָזֶה, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לָבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ, אִם לִכְנֹס לַחֲצַר הַמֶּלֶךְ, אוֹ לַבַּיִת, אוֹ לַהֵיכָל וְכוּ׳, כְּדֵי שֶׁיָּאִיר בּוֹ הַמֶּלֶךְ פָּנָיו הַמְּאִירוֹת. אֲבָל כְּשֶׁאֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ חוֹלֶה, וּמֻטָּל עַל עֶרֶשׂ דְּוָי, רַחֲמָנָא לִצְלָן, אֲזַי כְּשֶׁנִּתְעוֹרְרִין רַחֲמֵי הַמֶּלֶךְ לְהַחֲיוֹתוֹ מֵאוֹר פָּנָיו, אֲזַי מֻכְרָח הַמֶּלֶךְ לֵילֵךְ אֶצְלוֹ לְבֵיתוֹ לְהָאִיר בּוֹ פָּנָיו וּלְהַחֲיוֹתוֹ. וְזֶה בְּחִינַת: ״שְׁכִינָה לְמַעְלָה מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל חוֹלֶה״, וְכַנַּ״ל. וְזֶה בְּחִינַת חֲנֻכָּה וּפוּרִים, שֶׁהֵם מוֹעֲדִים קְדוֹשִׁים שֶׁנִּתְּנוּ לָנוּ לְהַחֲיוֹתֵנוּ כַּיּוֹם הַזֶּה, בִּימֵי הַגָּלוּת הַמַּר, שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל נִקְרֵאת חוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (שמיני דף מ.), בִּבְחִינַת (שיר־השירים ב, ה): ״סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים, כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי״. וּמֵעֹצֶם חֳלְיֵינוּ הַכָּבֵד – אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲלוֹת וְלִרְאוֹת וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לְפָנָיו בְּשָׁלֹשׁ פַּעֲמֵי רְגָלֵינוּ לִכְנֹס לְבֵיתוֹ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהוּא הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, לְקַבֵּל אוֹר הַפָּנִים, כִּי ״מִפְּנֵי חֲטָאֵינוּ גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ וְנִתְרַחַקְנוּ וְכוּ׳ וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִים וְכוּ׳״. עַל־כֵּן חָמַל עָלֵינוּ בַּעַל הָרַחֲמִים בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים, וְהוֹסִיף לָנוּ שְׁנֵי הַיָּמִים הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלּוּ, שֶׁהֵם חֲנֻכָּה וּפוּרִים, שֶׁתִּקְּנוּ לָנוּ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, שֶׁהֵם אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ לָנוּ אוֹר הַפָּנִים לְתוֹךְ בֵּיתֵינוּ בְּתֹקֶף גָּלוּתֵינוּ, שֶׁיִּזְכֶּה כָּל אֶחָד בְּבֵיתוֹ בַּחֲנֻכָּה לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים, בְּחִינַת (תהלים קד, טו): ״לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן״, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת כַּנַּ״ל. וְכֵן בְּפוּרִים, כָּל אֶחָד מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁמְּקַבְּלִין אָז בְּכָל שָׁנָה בְּתֹקֶף הַגָּלוּת, בִּבְחִינַת (אסתר ט, כז): ״קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ״.

כִּי זֶה עִקַּר הַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְבּוֹדֵד וְלַחְשֹׁב עִם עַצְמוֹ הֵיכָן הוּא בָּעוֹלָם? וּלְהֵיכָן נִתְפַּזֵּר דַּעְתּוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ וּרְצוֹנוֹ? וּלְהֵיכָן נִשְׁלַךְ וְנִתְעָה עַל-יְדֵי מַעֲשָׂיו וּמַחְשְׁבוֹתָיו? עַד שֶׁעַל-פִּי רֹב רוֹאֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם וְרוּחַ מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם לִבְרֹחַ לְשָׁם וּלְהִתְחַבֵּא שָׁם מִפִּגְעֵי הָעוֹלָם בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת בְּגוּף וְנֶפֶשׁ וּמָמוֹן וּפַרְנָסָה בִּבְחִינַת אָנָּה אֵלֵךְ מֵרוּחֲךָ וְכוּ' וּבִבְחִינַת אֶשָּא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרִי, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב הַבֵּט יָמִין וּרְאֵה וְאֵין לִי מַכִּיר אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים בַּסְּלִיחוֹת, פָּנִינוּ לִימִין וְאֵין עוֹזֵר, לִשְׂמֹאל וְאֵין סוֹמֵךְ וְכוּ', וְכֵן הַרְבֵּה עַד שֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵין לוֹ מָנוֹס כִּי אִם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְבַד, בִּבְחִינַת מִמְּךָ נַסְתִּי וְשַׁבְתִּי אֵלֶיךָ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב וּמָנוֹס בְּיוֹם צַר לִי וּבִשְׁבִיל זֶה בְּחִינַת הַמִּשְׁפָּט הַנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְבּוֹדְדוּת נִקְרָא רָבוּעַ בְּחִינַת רֹבַע יִשְׂרָאֵל כִּי זֶה הָעוֹסֵק בָּזֶה בֶּאֱמֶת הוּא מִתְהַפֵּךְ בִּדְבָרָיו לְכָל צַד מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם שֶׁבָּהֶם כְּלוּלִים כָּל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה בָּעוֹלָם עַד שֶׁרוֹאֶה דָּחֳקוֹ וַעֲמָלוֹ וּמְרִירוּתוֹ וְכוּ' שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם לָנוּס רַק לָנוּס לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהִכָּלֵל בַּד' דְּאֶחָד כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִמְצָא בְּכָל עֵת לְכָל קוֹרְאָיו אֲפִלּוּ אִם נִתְעוּ כְּמוֹ שֶׁנִּתְעוּ כִּי רַחֲמָיו אֵינָם כָּלִים לְעוֹלָם וְזֶה וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין מִי שֶׁיּוּכַל לִמְנוֹת וְלִסְפֹּר מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה מִבְּחִינַת רֹבַע יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא מִשְׁפָּט וְהִתְבּוֹדְדוּת הַנַּ"ל, אֵיךְ הֵם שָׁבִים מִכָּל מְקוֹמוֹת שֶׁנִּתְעוּ לְשָׁם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְהִכָּלֵל בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בַּד' דְּאֶחָד עַל-יְדֵי הִתְחַזְּקוּת הָרָצוֹן בֶּאֱמֶת כִּי בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה בָּזֶה וְכָל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְחַזֵּק בָּזֶה לִהְיוֹת רְצוֹנוֹ חָזָק תָּמִיד אֶל הָאֱמֶת וְלֹא יַרְפֶּה אֶת הָרָצוֹן הַטּוֹב אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה, בְּוַדַּאי סוֹף כָּל סוֹף יִהְיֶה אַחֲרִיתוֹ טוֹב שֶׁעַל זֶה אָמַר תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים הַלָּלוּ, וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ כִּי אָמַר עַל עַצְמוֹ שֶׁיָּדַע קִלְקוּלוֹ וְזֻהֲמָתוֹ הָעֲצוּמָה שֶׁאֵין דֻּגְמָתוֹ כַּנַּ"ל, אַף-עַל-פִּי-כֵן אָמַר הַלְוַאי וְהָיִיתִי זוֹכֶה אֲפִלּוּ אָנֹכִי לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ זֶה לְהִתְחַזֵּק מֵעַתָּה בִּרְצוֹנוֹת טוֹבִים וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתִי בְּכָל יוֹם לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ וְלִשְׁפֹּט אֶת עַצְמִי בְּכָל עֵת בַּבְּחִינָה הַנַּ"ל אָז הָיִיתִי זוֹכֶה גַּם כֵּן לְאַחֲרִית טוֹב בִּבְחִינַת וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמוֹהוּ וְכָל זֶה אָמַר מֵחֲמַת הַהֶכְרֵחַ שֶׁעִקֵּם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת פִּיו לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וּלְחַזְּקָם בִּרְצוֹנוֹת טוֹבִים וְהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁיִּהְיוּ חֲזָקִים בָּזֶה לְעוֹלָם וּמִזֶּה אָנוּ מְבִינִים מַה הָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהֵפֶךְ לַחְלֹק עַל כָּל זֶה וּלְרַחֲקָם חַס וְשָׁלוֹם מִכָּל זֶה עַל-יְדֵי דִּבּוּרָיו וְלֵיצָנוּת שֶׁלּוֹ וְכוּ' הָרָעִים, אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו הָפַךְ הַקְּלָלָה לִבְרָכָה עַד שֶׁהֻכְרַח לְבָרְכָם וּלְחַזְּקָם בֶּאֱמֶת כַּנַּ"ל וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּמִדְרָשׁ רַבָּה פֶּרֶק כ) מִבִּרְכוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע אָנוּ לְמֵדִים מַה הָיָה בְּלִבּוֹ וְכוּ' וּבְוַדַּאי הָיָה לוֹ גַּם אַחַר כָּךְ בְּחִירָה, לֶאֱחֹז עַל כָּל פָּנִים מֵאָז בְּאַהֲבַת קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, אֲבָל הָיָה קְשֵׁה עֹרֶף וְעָמַד בְּרִשְׁעוֹ גַּם אַחַר כָּךְ, עַד שֶׁיָּעַץ אֶת בָּלָק לְהַכְשִׁילָם בִּזְנוּת עַל-יְדֵי הִתְגָּרוּת כָּזֶה כִּי הָיָה יוֹדֵעַ גֹּדֶל כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁיִּהְיֶה קָשֶׁה לָהֶם לַעֲמֹד בָּזֶה, וְעַל-כֵּן נָפְלוּ מִיִּשְׂרָאֵל עַל יָדוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה דַּיְקָא, כִּי כָּל הִתְגַּבְּרוּתוֹ הָיָה עַל-יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת סְיָגֵי הַדִּינִים מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בָּתֵּי דִּינִים הַנַּ"ל: