תשובה ציבורית

איך לא לפחד מהצלחה? אני רגילה לכווץ או להצניע את האור היכולות והכשרונות שלי, כנראה מתוך מנגנון הגנה הישרדותי, ואני רוצה לתקן את הפחד ולזהור את האור שלי ולהצליח ולהנות מההצלחה

חברתי היקרה,

מה שאת מתארת — הדחף להצניע, לכווץ, לא להרשות לעצמך לזהור — הוא כנראה אחד הניסיונות הפנימיים הכי כואבים שיש. כי זה לא עצלות ולא חוסר שאפתנות. זה משהו עמוק יותר, שמניעים אותו פחד.

ורבנו ז"ל ראה את הדבר הזה לגמרי.

---

יש תפיסה שגויה שהלכה ונקבעה בלב של הרבה אנשים: שלהיות ענו פירושו לכווץ את עצמך, להסתיר מה שיש בך, לוותר על עוצמה ועל הצלחה. שאם אתה גדול — אתה גאוותן. ואם אתה קטן — אתה צנוע.

אבל רבי נתן מלמד בשם רבנו משהו מהפכני לגמרי. הוא אומר שענווה אמיתית היא בדיוק ההפך: "עִקַּר הָעֲנָוָה בִּשְׁלֵמוּת הוּא שֶׁיִּהְיֶה אֵין מַמָּשׁ, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן יִהְיֶה חָזָק וְאַמִּיץ וְגִבּוֹר חַיִל מְאֹד." 1

כלומר: לא לבחור בין ענווה לעוז. האמת היא שבשורשם, הם אחד. גאווה של קדושה — להרים את הראש, לזהור, לעמוד בגדולה שלך — זו היא ענווה אמיתית. כי כשאדם מאמין שמה שיש בו הוא מתנה מהשמיים ולא "שלו", הוא יכול להחזיק בגדולה בלי יוהרה.

הכיווץ שאת מתארת הוא לא ענווה. הוא פחד. ויש הבדל.

---

ויש עוד עומק כאן. רבנו אומר במפורש: "כָּל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם יָכוֹל לִזְכּוֹת לְמַדְרֵגָה הַגָּבֹהַּ בְּיוֹתֵר. כִּי אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּבְחִירַת הָאָדָם לְבַד, אִם יִרְצֶה לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ." 2

שים לב: "לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ." לא "לכבוש את עצמו". לא "להתגבר על עצמו". לרחם. לרחם פירושו לראות את עצמך כמו שאמא רואה ילד שהוא מסוגל להכל — ולא לתת לו להישאר קטן מתוך פחד.

הכיווץ שלך הוא מנגנון ישן. הוא נוצר כנראה כדי להגן עליך בשלב מסוים בחיים. אבל עכשיו הוא כבר לא משרת אותך — הוא עוצר אותך. ורבנו אומר: יש לך בחירה. ויש לך רחמים על עצמך — אם רק תבחרי להשתמש בהם.

---

ואת השמחה — רבנו חוזר עליה שוב ושוב כעצה מעשית ממש: "מִי שֶׁהוּא שָׂמֵחַ תָּמִיד, עַל יְדֵי זֶה הוּא מַצְלִיחַ." 3

זה לא משפט יפה. זה עיקרון. כשאת שמחה בכשרונות שלך, כשאת מרשה לעצמך ליהנות ממה שנתנו לך מהשמיים — את יוצרת כלי לאור. כשאת כווצת — הכלי סגור, והאור לא יכול לזרום.

---

אז מה עושים? רבי נתן כותב: "לְהַאֲמִין בְּעַצְמוֹ שֶׁעֲדַיִן הַטּוֹב שֶׁבּוֹ חָזָק מְאֹד מְאֹד... מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּ אֶת הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת." 

תחזיקי בנקודה הזו בחוזקה. הכשרון שלך, האור שלך, הדברים הטובים שיש בך — אף אחד לא יכול לכבות אותם. גם הפחד לא יכול. גם ההיסטוריה שיצרה את מנגנון ההגנה לא יכולה.

---

ועצה מעשית אחת שרבי נתן שב ומדגיש [15, 3]: שעה אחת ביום — בהתבודדות, בשיחה פנימית עם הבורא, בלשון שלך — תגידי בקול: "תודה על מה שנתנת בי. אני רוצה להשתמש בזה. עזור לי לא לפחד." ושאר היום — ללכת בשמחה. לא להמתין שהפחד ייעלם לפני שמתחילים לזהור. להתחיל לזהור, ולהניח לפחד להיפרד ממך בדרך.

את לא צריכה לחכות שיהיה לך ביטחון כדי לפעול בגדולה. את מתחילה לפעול בגדולה, ומהפעולה עצמה — הביטחון בא.

חזקי ואמצי, חברתי.

מקורות לתשובה

1ליקוטי הלכותאורח חיים, הלכות תפילין ו׳:כ״א:א׳

כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר הַמִּיתָה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת שֶׁפָּגַם אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּחֵטְא עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע שֶׁפָּגַם בַּגֵּאוּת שֶׁמִּשָּׁם הַמִּיתָה כַּנַּ"ל. וְעִקַּר סִטְרָא דְּמוֹתָא הוּא שֶׁנִּפְרֶדֶת הַנֶּפֶשׁ מֵהַגּוּף, שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מִפְּגָם הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין זוֹכִין לַעֲנָוָה אֲמִתִּיִּית, שֶׁהִיא עִקַּר הַחַיִּים שֶׁל כָּל האברים, הַיְנוּ כִּי עִקַּר הָעֲנָוָה בִּשְׁלֵמוּת הוּא שֶׁיִּהְיֶה אֵין מַמָּשׁ וְאַף-עַל-פִּי-כֵן יִהְיֶה חָזָק וְאַמִּיץ וְגִבּוֹר חַיִל מְאֹד לַעֲמֹד כְּנֶגֶד כָּל הַמּוֹנְעִים מֵעֲבוֹדַת ה' בִּבְחִינַת וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה' וְכַנַּ"ל, כִּי בֶּאֱמֶת בְּהַשֹּׁרֶשׁ הַכֹּל אֶחָד, כִּי גֵּאוּת דִּקְדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת הוּא עֲנָוָה אֲמִתִּיִּית בִּבְחִינַת בִּמְקוֹם גְּדֻלָּתוֹ שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ וְכַנַּ"ל וְאִם לֹא הָיָה חוֹטֵא אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה זוֹכֶה לִבְחִינָה זֹאת בְּחַיִּים חִיּוּתוֹ וְהָיָה חַי לְעוֹלָם, כִּי עִקַּר הַחַיִּים הוּא חִבּוּר הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף וְשֹׁרֶשׁ הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף נִמְשָׁכִים מִבְּחִינַת עֲנָוָה וְגֵאוּת שֶׁבְּשָׁרְשָׁם הָעֶלְיוֹן שְׁנֵיהֶם אֶחָד בְּחִינַת בִּמְקוֹם גְּדֻלָּתוֹ וְכוּ' כַּנַּ"ל, כִּי הַנֶּפֶשׁ הִיא בְּחִינַת אֵין, בְּחִינַת עֲנָוָה, כִּי עִקַּר הַנֶּפֶשׁ שֶׁהוּא חִיּוּת הָאָדָם, הוּא הַחָכְמָה, בְּחִינַת (קֹהֶלֶת ז') הַחָכְמָה תְּחַיֶּה, בְּחִינַת (אִיּוֹב ל"ב) וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אַדְמוּ"ר זַ"ל כַּמָּה פְּעָמִים. וְהַחָכְמָה הִיא בְּחִינַת אֵין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא" וְהַגּוּף שֶׁהוּא יֵשׁוּת וְגַשְׁמִיּוּת נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת גֵּאוּת וְגַדְלוּת שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַיֵּשוּת שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַגְּדֻלָּה וְרִבּוּי, אֲבָל בְּשָׁרְשָׁם שְׁנֵיהֶם אֶחָד, כִּי שֹׁרֶשׁ הַגַּדְלוּת שֶׁמִּשָּׁם הַיֵּשוּת הוּא הָעֲנָוָה בִּבְחִינַת בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ וְכַנַּ"ל רַק שֶׁעַתָּה אַחַר הַחֵטְא אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהַשִֹּיג זֹאת בְּדַעְתֵּנוּ וְעַל-כֵּן מֻכְרָח הָאָדָם לָמוּת שֶׁיִּפָּרֵד הַנֶּפֶשׁ מֵהַגּוּף וְיָשׁוּב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְכוּ' כְּדֵי שֶׁיִּזְדַּכֵּךְ בֶּעָפָר כַּנַּ"ל עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִתְחִיַּת הַמֵּתִים שֶׁאָז יִזְכֶּה לִבְחִינָה זֹאת בִּשְׁלֵמוּת,, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲנָוָה אֲמִתִּיִּית שֶׁהִיא הַחַיִּים שֶׁל כָּל הָאֵבָרִים שֶׁשָּׁם הַגֵּאוּת דִּקְדֻשָּׁה וְהָעֲנָוָה הַכֹּל אֶחָד כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַחַיִּים בֶּאֱמֶת שֶׁיִּהְיֶה גּוּף צַח וְזָךְ מְאֹד מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל עִם הַנֶּפֶשׁ בְּתַכְלִית הָאַחְדוּת, אֲבָל אָנוּ צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמֵנוּ בְּחִינָה זֹאת בְּכָל יוֹם, כִּי כָּל עֲבוֹדָתֵנוּ כָּל יְמֵי חַיֵּנוּ הוּא לִזְכּוֹת לִתְחִיַּת הַמֵּתִים שֶׁאָז יִהְיֶה עִקַּר הַקִּבּוּל שָֹכָר, עַל-כֵּן אָנוּ צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ בְּחִינָה זֹאת בְּכָל יוֹם וְזֶה כָּל עִנְיַן בִּרְכַּת הַשַּׁחַר שֶׁמְּבָרְכִין בַּבֹּקֶר עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר בִּפְרָטִיּוּת שֶׁהוּא פּוֹקֵחַ עִוְּרִים וּמַתִּיר אֲסוּרִים וְזוֹקֵף כְּפוּפִים וְכוּ' כְּדֵי לְעוֹרֵר הַחִיּוּת שֶׁל כָּל אֵבֶר וְאֵבֶר עַל-יְדֵי הַבְּרָכָה שֶׁעִקַּר הַחִיּוּת הוּא הָעֲנָוָה וְהַשִּׁפְלוּת שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁמְּלֻבָּשׁ בְּכָל אֵבֶר וְאֵבֶר כַּנַּ"ל, כִּי כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַהוֹדָאוֹת נִמְשָׁכִין מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁעַל יָדוֹ נִמְשָׁכִין חַיִּים נִצְחִיִּים הַנַּ"ל, כִּי הוּא מְקוֹר הַבְּרָכָה, כִּי עִקַּר הַחַיִּים נִצְחִיִּים הוּא שֶׁאָז נִזְכֶּה תָּמִיד לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְבָרֵךְ לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר תַּכְלִית חַיֵּי עוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה, "יְמֵי חֲנֻכָּה" (בְּסִימָן ב' בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא) וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַבְּרָכוֹת שֶׁאָנוּ מְבָרְכִין בַּבֹּקֶר עַל חִיּוּת שֶׁל כָּל הָאֵבָרִים בִּפְרָטִיּוּת, עַל-יְדֵי זֶה אָנוּ מַמְשִׁיכִין עַל עַצְמֵנוּ בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים שֶׁל לֶעָתִיד, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲנָוָה אֲמִתִּיִּית שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁמְּלֻבָּשׁ בְּכָל אֵבֶר וְאֵבֶר, שֶׁהוּא עִקַּר הַחִיּוּת הָאֲמִתִּי שֶׁל כָּל אֵבֶר וְאֵבֶר וְכַנַּ"ל שֶׁעִקַּר הַחִיּוּת הוּא לְבָרֵךְ וּלְהוֹדוֹת לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (חֲבַקּוּק ל"ב), "חַי חַי הוּא יודוך" וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קט"ו), "לֹא הַמֵּתִים יְהַלְּלוּ יָ"הּ", שֶׁהֵם הָרְשָׁעִים שֶׁקְּרוּיִּים בְּחַיֵּיהֶם מֵתִים, אֲבָל שאני הני דְּאִקְרוּן חַיִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ באדר"ז שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר, "וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָ"הּ וְכוּ'" וְזֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים בַּבֹּקֶר בְּבִרְכַּת הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת וְכוּ' כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ וְכוּ', כִּי זֶה עִקַּר חִיּוּת הַנְּשָׁמָה שֶׁנִּתְּנָה לָאָדָם לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, כִּי זֶה עִקַּר הַחַיִּים כַּנַּ"ל:

2שבחי הר"ןכ״ו:א׳

וְהִקְפִּיד מְאֹד עַל אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁסּוֹבְרִים שֶׁעִקַּר מַעֲלַת הַצַּדִּיק וְהָשָּׂגָתוֹ שֶׁזּוֹכֶה הוּא מִצַּד הַנְּשָׁמָה לְבַד, מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְשָׁמָה גָּבֹהַּ מְאֹד. וְאָמַר: שֶׁלֹּא כֵן הַדָּבָר! רַק הָעִקָּר תָּלוּי בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים וִיגִיעוֹת וַעֲבוֹדוֹת. וְאָמַר בְּפֵרוּשׁ: שֶׁכָּל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם יָכוֹל לִזְכּוֹת לְמַדְרֵגָה הַגָּבֹהַּ בְּיוֹתֵר. כִּי אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּבְחִירַת הָאָדָם לְבַד, אִם יִרְצֶה לְרַחֵם עַל־עַצְמוֹ וּלְיַשֵּׁב עַצְמוֹ הֵיטֵב הֵיטֵב מַה שֶּׁטּוֹב לְפָנָיו בֶּאֱמֶת וְכוּ' "וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה".

3ספר המידותשמחה, חלק שני א׳

א. מִי שֶׁהוּא שָׂמֵחַ תָּמִיד, עַל יְדֵי זֶה הוּא מַצְלִיחַ. ב. הַנְּדָרִים וְהַנְּדָבוֹת מְבִיאִין שִׂמְחָה.

4עלים לתרופהת"ר:שכ

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, יוֹם ה' שׁוֹפְטִים ת"ר אוּמַאן. בַּעַל הָרַחֲמִים יֵיטִיב הַכְּתִיבָה וְהַחֲתִימָה לִכְבוֹד אֲהוּבִי בְּנִי חֲבִיבִי הָרַבָּנִי וְכוּ' מוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק שֶׁיִּחְיֶה עִם כָּל יוֹצְאֵי חֲלָצָיו שֶׁיִּחְיוּ. עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁבָּאתִי לְפֹה בְּיוֹם ג' כְּמוֹ חֲצוֹת הַיּוֹם, וּמָצָאתִי מִכְתָּבְךָ וְהָיָה לִי לְנַחַת. וְעַתָּה עֵינַי תְּלוּיוֹת לַמָּרוֹם הוּא הִתְחִיל הוּא יִגְמֹר הָעֵסֶק שֶׁמָּסַר בְּיָדֵינוּ לַעֲסֹק בּוֹ שֶׁהוּא טוֹבַת הַכְּלָל לָנֶצַח, ה' יִגְמֹר בַּעֲדֵנוּ לְטוֹבָה מְהֵרָה. וְיָמִים הַנּוֹרָאִים הַקְּדוֹשִׁים מְמַשְׁמְשִׁים לָבוֹא וּצְרִיכִין לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו, וּלְבַקֵּשׁ וְלִדְרֹשׁ וְלַחֲקֹר דֶּרֶךְ לַתְּשׁוּבָה כָּל אֶחָד מִמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא שָׁם. וְאֵין כֹּחֵנוּ אֶלָּא בַּפֶּה, וְגַם לָזֶה צְרִיכִין סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא. וּצְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק בִּרְצוֹנוֹת וְכִסּוּפִין טוֹבִים בְּהִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל וּבְעַקְשָׁנוּת גָּדוֹל בְּרָצוֹן, וּלְהַאֲמִין בְּעַצְמוֹ שֶׁעֲדַיִן הַטּוֹב שֶׁבּוֹ חָזָק מְאֹד מְאֹד, אַף עַל פִּי שֶׁפָּגַמְתִּי בּוֹ כְּמוֹ שֶׁפָּגַמְתִּי, אַף עַל פִּי כֵן מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּ אֶת הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁזָּכִיתִי לַחֲטֹף בְּזֶה הַצֵּל עוֹבֵר. וּבִפְרָט שֶׁתְּהִלָּה לָאֵל בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל, הַכֹּל גָּנוּז וְצָפוּן חָתוּם וּמְשֻׁמָּר אֵצֶל הָרֹאשׁ בַּיִת הָאֲמִתִּי, וּבְכֹחוֹ הַגָּדוֹל עֲדַיִן יֵשׁ לִי תִּקְוָה לְכָל טוּב אֲמִתִּי וְנִצְחִי. רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׂמֹחַ בְּכָל זֶה בְּכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, וּבְאֵלּוּ הַיָּמִים הַקְּדוֹשִׁים אֱלוּל וְתִשְׁרֵי בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר. אַשְׁרֵינוּ שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים צֵרוּפִים קְדוֹשִׁים וְנוֹרָאִים וְנִשְׂגָּבִים כָּאֵלֶּה עַל אֱלוּל וְתִשְׁרֵי. וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק מִלְּהַזְכִּיר קְצָתָם: עֹז וְהָדָר לְ'בוּשָׁה וַ'תִּשְׂחַק לְ'יוֹם אַ'חֲרוֹן צֵרוּף אֱלוּל בְּרָאשֵׁי תֵּבוֹת; וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶ'ת לְ'בָבְךָ וְ'אֶת לְ'בַב וְכוּ'; וְ'אִם לֹ'א תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָ'לֶכֶת אַ'חֲרֶיךָ וְכוּ'. וְלָזֶה שַׁיָּךְ סוֹד כַּוָּנַת אֱלוּל, שֶׁיְּסוֹדָה הוּא אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ. אַשְׁרֵי הַמִּתְחַזֵּק בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת, וּבִפְרָט בֶּאֱלוּל בְּעַצְמוֹ לֵילֵךְ בָּזֶה, לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַבְּקִיאוּת מֵהַבָּקִי בַּהֲלָכָה בָּקִי בְּרָצוֹא בָּקִי בְּשׁוֹב וְכוּ' וְכוּ', תִּשְׁרֵי: רָאשֵׁי תבוֹת אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְּעָזְּךָ יָ'ם שִׁ'בַּרְתָּ רָ'אשֵׁי תַ'נִּינִים עַל הַמָּיִם וְאַתָּה יָדַעְתָּ אֶת' נֶפֶשׁ' הַגֵּר' כִּי' גֵרִים סוֹפֵי תֵּבוֹת תִּשְׁרֵי; תָּ'בוֹאִי' תָּ'שׁ'וּרִ'י' מֵרֹ'אשׁ' אֲמָנָה; תִּשְׁרֵי שְׁנֵי פְּעָמִים חוֹתָם. מִי שָׁמַע כָּזֹאת מִי רָאָה כָּאֵלֶּה, בִּפְרָט מִי שֶׁזָּכָה לִטְעֹם אֲפִלּוּ כִּנְקֻדָּה מִן הַיָּם צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי נֹעַם, הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁנֶּאֱמְרוּ עַל כָּל הַנַּ"ל. גָּדוֹל אֲדוֹנֵנוּ וְרַב כֹּחַ אֲשֶׁר הִפְלִיא עֵצָה לְהַעְלִים וּלְהַסְתִּיר אוֹר כָּזֶה בִּשְׁבִיל קִיּוּם הַבְּחִירָה, אֲבָל מַה נָּשִׁיב לַה' וְכוּ' אֲשֶׁר פָּקַח עֵינֵינוּ לִרְאוֹת עַיִן בְּעַיִן אֲמִתַּת נְקֻדַּת הָאֱמֶת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר עוֹד לְהַסְתִּירוֹ חַס וְשָׁלוֹם מִדַּעְתֵּנוּ בְּשׁוּם אֹפֶן. אַף אִם מַעֲשֵׂינוּ הֵם חַס וְשָׁלוֹם כְּמוֹ שֶׁהֵם, הָאֱמֶת הוּא אֱמֶת, וּדְבַר אֱלֹקֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם. דִּבְרֵי הַכּוֹתֵב בְּדִמְעָה מֵעֹצֶם תְּשׁוּקַת הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת וְכוּ'. נָתָן מִבְּרֶסְלֶב וְשָׁלוֹם לְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בְּאַהֲבָה רַבָּה וַעֲצוּמָה וּבִפְרָט לִידִידִי כְּנַפְשִׁי הַוָּתִיק הַמֻּפְלָג מוֹרֵנוּ הָרַב יַעֲקֹב נֵרוֹ יָאִיר, הִזָּהֵר וְהִזָּהֵר בְּנִי וְתַלְמִידִי חֲבִיבִי לְבַל יַעֲלֶה עָלֶיךָ רַעְיוֹן חַס וְשָׁלוֹם שֶׁלֹּא כִּרְצוֹן הָאֱמֶת, רַק בּוֹא תָּבוֹא בְּרִנָּה עִם אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לְפֹה עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה. וְכֵן כָּל יָמֶיךָ עַד יָבוֹא מוֹרֵה צֶדֶק לְמַעַן יֵיטִיב לְךָ לָנֶצַח, וּבְחַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ תַּחֲזִיק לִי טוֹבָה לָנֶצַח נְצָחִים. נָתָן הַנַּ"ל