Rabbi Nachman AIשאל שאלה נוספת
תשובה ציבורית

כמה אנחנו קרובים לגאולה?

אחי היקר, השאלה הזו — כמה אנחנו קרובים לגאולה — היא לא שאלת "מידע". היא צועקת משהו הרבה יותר עמוק: כמה עוד? כמה עוד אפשר לשאת את הכאב, את הבלבול, את האפלה? אני שומע בה נשמה שרוצה להאמין שיש אור בסוף, שזה לא לעולם. ורבי נחמן אומר לנו משהו מדהים: הגאולה לא נולדת מהבהירות — היא נולדת דווקא מתוך החשיכה. יציאת מצרים, שהיא האם של כל הגאולות, התחילה בחצות הלילה דווקא 1. לא בבוקר, לא כשהאור כבר נראה — אלא ברגע הכי עמוק של הלילה, כשהחושך בשיאו. זה לא מקרה. זה מגלה לנו מאיפה גאולה באמת יוצאת. והנה הדבר שרבי נתן חוזר עליו שוב ושוב: הגאולה תלויה בהלכות, בבירור הטוב מהרע 2. כשאדם מצליח להפריד, ולו קצת, בין האמת לשקר שבתוכו — הוא ממשיך את אותו מעשה גאולה. כלומר: הגאולה הגדולה בנויה מגאולות קטנות, אחת אחת, שכל אחד מאיתנו עושה בעצמו. ויש עוד נקודה שרבי נחמן רומז אליה: כשאדם מרגיש שפל, נמוך, שאין לו כוח — זה דווקא הסימן שכבוד גדול עומד לבוא 3. השפלות עצמה היא פתח. החושך עצמו הוא הלידה. אז לשאלה "כמה אנחנו קרובים?" — התשובה של רבי נחמן היא: קרובים מאוד. לא כי הכול נראה טוב, אלא כי הכול נראה כל כך כבד. זה בדיוק הסימן. העצה המעשית שנובעת מכל זה היא פשוטה: אל תחפש את הגאולה הגדולה מרחוק. תחפש את הגאולה הקטנה שלך היום. רגע אחד של אמת, בחירה אחת של טוב, תפילה אחת מהעומק — זה לא עוד "הכנה לגאולה". זה הגאולה עצמה, מתרחשת כאן. ואתה — כבר בזה שאתה שואל, כבר בזה שאתה מצפה — אתה חלק ממנה.

מקורות לתשובה

1ליקוטי הלכותLikutei.Halakhot..Orach.Chaim..Laws.of.Morning.Hand.Washing.2.4.1

וְעַל-כֵּן הַגְּאֻלָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהִיא יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַגְּאֻלּוֹת, כִּי כָּל הַגָּלֻיּוֹת מְכוּנִים בְּשֵׁם מִצְרַיִם כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ ז"ל בְּמָקוֹם אַחֵר בְּסִימָן ד', עַל-כֵּן הִתְחִילָה הַגְּאֻלָּה בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות י״א:ד׳), "כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרַיִם" כִּי עִקַּר כָּל הַגְּאֻלּוֹת, בִּפְרַט גְּאֻלַּת מִצְרַיִם הָיָה עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַנַּ"ל הַנֶּאֱמַר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה שֶׁהִמְשִׁיךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם מֵעַלְמָא דְּאָתֵי, כִּי אָז בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הָיָה שִׁדּוּד הַמַּעֲרָכוֹת וּבִטּוּל הַטֶּבַע, כִּי אָז גִּלָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַשְׁגָּחָתוֹ עַל-יְדֵי הַמּוֹפְתִים נוֹרָאִים שֶׁעָשָֹה אָז וּבִטֵּל הַטֶּבַע וְכָל זֶה הָיָה עַל-יְדֵי בְּחִינַת עַלְמָא דְּאָתֵי, כִּי מִסִּטְרָא דיובלא נַפְקוּ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה, בְּחִינַת עַלְמָא דְּאָתֵי כַּיָּדוּעַ (י) וְעַל-כֵּן הָיְתָה הַגְּאֻלָּה בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ שֶׁשִּׁבֵּר אֶת הַלַּיְלָה וְהַחשֶׁךְ, שֶׁהֵם בְּחִינַת חָכְמַת הַטֶּבַע, וְגִלָּה הַשְׁגָּחָה בָּעוֹלָם וְעַל-יְדֵי זֶה הָיָה עִקַּר הַגְּאֻלָּה כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת (שם) וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפָסַח ה' וְכוּ' וְהִצִּיל בְּכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל כִּי בְּכוֹר הוּא רֵאשִׁית בְּחִינַת דַּעַת, בְּחִינַת (משלי א׳:ז׳) רֵאשִׁית דַּעַת, הַיְנוּ שֶׁהִכְנִיעַ הַדַּעַת שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא, שֶׁהִיא בְּחִינַת חָכְמַת הַטֶּבַע וְהִגְבִּיר אֶת הַדַּעַת שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת הַדַּעַת שֶׁל הַשְׁגָּחָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת (שם ד') בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ הַדַּעַת שֶׁל אֱמוּנַת הַהַשְׁגָּחָה שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין זֶרַע קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל, כִּי יִשְֹרָאֵל הֵם לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע כַּנַּ"ל, כִּי הֵם נִמְשָׁכִין מִשָּׁם בִּבְחִינַת (בראשית ט״ו:ה׳) הַבֵּט נָא הַשָׁמַיְמָה וּסְפוֹר הַכּוֹכָבִים וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֲךָ וְכוּ' וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מדרש רבה שם) שֶׁהִגְבִּיהוֹ לְמַעְלָה מִן הַשָּׁמַיִם וְכוּ' נִמְצָא, שֶׁזֶּרַע יִשְׂרָאֵל נִמְשָׁכִין לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע, כִּי עַל-פִּי הַטֶּבַע כְּפִי מַעֲרֶכֶת הַשָּׁמַיִם לֹא הָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, רָאוּי לְהוֹלִיד, רַק עַל-יְדֵי שֶׁאָמַר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, צֵא מֵאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלְּךָ וְהִגְבִּיהוֹ לְמַעְלָה מִן הַשָּׁמַיִם, הַיְנוּ לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע, עַל-יְדֵי זֶה זָכָה לְהוֹלִיד בְּחִינַת (שם) כֹּה יִהְיֶה זַרְעֲךָ נִמְצָא, שֶׁזֶּרַע יִשְׂרָאֵל נִמְשָׁכִים בְּשָׁרְשָׁם מִבְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע. וְזֶה בְּחִינַת בְּכוֹרִי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִצִּיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהֵמִית בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, לְהַכְנִיעַ וּלְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל הַדַּעַת שֶׁל חָכְמַת הַטֶּבַע וּלְהַגְבִּיר הַדַּעַת שֶׁל הַשְׁגָּחָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת בְּכוֹרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל:

2ליקוטי הלכותLikutei.Halakhot..Orach.Chaim..Laws.of.Passover.4.1.4

וְזֶה בְּחִינַת פֶּסַח, כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁעִקַּר גָּלוּת מִצְרַיִם הָיָה לְתַקֵּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּגַם בְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הָיָה עִקַּר הַגָּלוּת, וְעִקַּר הַגָּלוּת הָיָה מֵחֲמַת פְּגַם הַדָּמִים שֶׁנִּפְגְּמוּ עַל-יְדֵי חֶטְאוֹ וְנִתְעָרְבוּ הַדָּמִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת ה' מִינֵי דָּמִים טְהוֹרִים וְכוּ', וְעַל-יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִתְעָרֵב טוֹב וָרָע וְנִתְעָרְבוּ הַדָּמִים וּמִפְּגַם הַדָּמִים הָיוּ יוֹנְקִים פַּרְעֹה וּמִצְרַיִם וְזֶה הָיָה עִקַּר הַגָּלוּת, (כַּמּוּבָן בַּכְּתָבִים). וְעִקַּר הַגְּאֻלָּה הָיָה עַל-יְדֵי שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא, כִּי מִשָּׁם כָּל הַגְּאֻלּוֹת, וּבִפְרָט גְּאֻלַּת מִצְרַיִם, כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר וּבַכְּתָבִים שֶׁמִּסִּטְרָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי נַפְקֵי. וְעִקַּר הַגְּאֻלָּה הָיָה עַל-יְדֵי בְּחִינַת הֲלָכוֹת, שֶׁהֵם הֵם שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא, כִּי עִקַּר תִּקּוּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן לְבָרֵר הַטּוֹב מֵהָרַע, שֶׁבָּזֶה תָּלוּי גְּאֻלַּת מִצְרַיִם הוּא עַל-יְדֵי הַהֲלָכוֹת, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁמְּבָרְרִין הַפְּסַק הֲלָכָה, עַל-יְדֵי זֶה נִתְבָּרֵר הַטּוֹב מֵהָרַע, (כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה) וּבָזֶה הָיָה תָּלוּי עִקַּר גְּאֻלָּתָם וְזֶה הוּא בְּעַצְמוֹ תִּקּוּן וּבֵרוּר הַדָּמִים הַנַּ"ל, כִּי הַהֲלָכוֹת מְבָרְרִין בֵּין דָּם לְדָם, בֵּין דָּם טָמֵא לְדָם טָהוֹר. וְעַל-כֵּן נִקְרָא הַפְּסַק דִּין הֲלָכָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים שֶׁהוֹלְכִין כַּסֵּדֶר כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר תִּקּוּן וּבֵרוּר הַדָּמִים שֶׁיֵּלְכוּ כְּסֵדֶר הוּא עַל-יְדֵי פִּסְקֵי דִּינִים שֶׁהֵם נִקְרָאִים הֲלָכוֹת כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן עִקַּר גְּאֻלַּת מִצְרַיִם הָיָה תָּלוּי בִּבְחִינַת הֲלָכוֹת, שֶׁהֵם שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא כַּנַּ"ל וְזֶה תֹּקֶף הַנֵּס שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם, כִּי מֵאַחַר שֶׁעִקַּר גְּאֻלָּתָם הָיָה תָּלוּי בִּבְחִינַת הֲלָכוֹת וּמֵאַחַר שֶׁאָז לֹא זָכוּ עֲדַיִן לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, עַל-כֵּן בְּוַדַּאי לֹא הָיוּ יְכֹלִים לְבָרֵר הַפְּסַק הֲלָכָה וְעַל-כֵּן הָיָה נֵס גָּדוֹל וְנִפְלָא מְאֹד, כִּי הָיָה הַדָּבָר קָשָׁה וְכָבֵד מְאֹד מְאֹד, מֵחֲמַת שֶׁעֲדַיִן לֹא זָכוּ לַתּוֹרָה בְּחִינַת הֲלָכוֹת שֶׁבָּזֶה הָיָה תָּלוּי עִקַּר גְּאֻלָּתָם, אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִפְלִיא חַסְדּוֹ עִמָּנוּ מְאֹד וְנִתְגַּלָּה לְיִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, דְּהַיְנוּ שֶׁהֵאִיר עֲלֵיהֶם הֶאָרָה גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה, דְּהַיְנוּ הַהֶאָרָה שֶׁל בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי שֶׁמִּשָּׁם הָיְתָה גְּאֻלָּתָם כַּנַּ"ל, כִּי אָז בִּשְׁעַת גְּאֻלַּת מִצְרַיִם נִתְגַּלָּה עֲלֵיהֶם הַשָּגַת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהִיא בְּחִינַת שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא וְאָז זָכוּ לָדַעַת אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא, כִּי עִקַּר הַהַלֵּל נִתְתַּקֵּן בִּשְׁעַת יְצִיאַת מִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג". וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁבְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה אָמְרוּ שִׁירָה וְהַלֵּל וְאָז זָכוּ לְהִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא. נִמְצָא, שֶׁזָּכוּ לִבְחִינַת שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא אָז וְעַל-יְדֵי זֶה הָיְתָה עִקַּר גְּאֻלָּתָם וְזֶה הָיָה עֹצֶם הַנֵּס, כִּי בֶּאֱמֶת לֹא הָיוּ עֲדַיִן כְּדַאי לִגְאֹל, כִּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה שֶׁהִיא עַל-יְדֵי בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי כַּנַּ"ל הָיָה תָּלוּי רַק עַל-יְדֵי בְּחִינַת הֲלָכוֹת כַּנַּ"ל, כִּי הַהֲלָכוֹת הֵם עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּנַּ"ל גַּם הַהֲלָכוֹת הֵם הֵם שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא שֶׁמִּשָּׁם הָיְתָה הַגְּאֻלָּה וְהֵם לֹא זָכוּ אָז לִבְחִינַת הֲלָכוֹת, כִּי עֲדַיִן לֹא זָכוּ לַתּוֹרָה כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁכָּתוּב, "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים וְכוּ' וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה". 'עֵרֹם וְעֶרְיָה' זֶה בְּחִינַת עָרֹם בְּלִי לְבוּשׁ , שֶׁהִיא בְּחִינַת הֲלָכוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת לְבוּשִׁין, בְּחִינַת חַלּוּקָא דְּרַבָּנָן, כַּמּוּבָא. וְהֵם הָיוּ אָז עֲרֻמִּים מִבְּחִינַת חַלּוּקָא דְּרַבָּנָן, דְּהַיְנוּ הֲלָכוֹת:

3ליקוטי מוהר"ןLikutei.Moharan.168.1.1

כְּשֶׁבָּא לָאָדָם גַּדְלוּת, סִימָן שֶׁיָּבוֹא לוֹ צָרָה, חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ט״ז:י״ח): לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן, וְכֵן כְּשֶׁהוּא שָׁפָל, סִימָן שֶׁיָּבוֹא לְכָבוֹד גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם טו): וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה:

תשובה זו נועדה ללימוד והעמקה ואינה מהווה פסק הלכה למעשה. בשאלות מעשיות יש לפנות לרב מוסמך.