איזה מידה לתקן אם יש מחלה בריאות

מה שהזיהרו רז"ל להרחיק ההיזק מחבירו וביותר על היזק ראי' ומחמת זה אסור לעשות חלון נגד חלון. ופתח נגד פתח: ע"פ התורה תהומות יכסימו בסי' ט' מ"ש ע"פ צהר תעשה לתיבה וכו' שעיקר תיקון התפילה ע"י אמת וכו' ע"ש היטב: כיכל הזיקות נמשכין מפגם האמת כי חיות כל הדברים שבעולם הוא מהתפילה שמשם מקבלין הכל חיות כ"ש שם וההיזק הוא היפך החיות כי ההיזק הוא קילקול ושבירה בחי' מיתה שמקלקל וזיק החיות שבאותו הדבר וע"כ ההיזק הוא ע"י פגם התפילה שמשם כל החיות של כל הדברים שבעולם, ופגם התפילה הוא כפי פגם האמת שמשם כל תיקון התפילה. כי כשאדם עומד להתפלל הקליפות מסבבין אותו בבחי' סביב רשעים יתהלכון ועי"ז נשאר בחשך וא"א לו להתפלל והתיקון לזה אמת כ"ש שם כי אמת הוא אור הש, ישעי"ז רואה הפתחים שבחשך לצאת משם ועי"ז זוכה להתפלל אפי' אם הוא בתכלית החש ח"ו. ע"ש היטב למעשה כיהוא עצה נפלאה בדוקה ומנוסה וכבר זכו רבים ע"י עצה זאת להתפלל בכונות הלב אע"פ שהיו בחשך גדול מאד ונדמה להם שא"א להם להרים עצמם להתפלל בכונה, ועל ידי שקיימו עצה זאת בפשיטות שחתרו והתייגעו לדבר הדיבור עכ"פ באמת כמו שהוא עי"ז נפתח להם אורו יתב' והתחילו פתאום להתפלל בהתלהבות וחית גדול. אבל מי שפוגם בזה ואינו מושך עצמו אל האמת עי"ז נפגם תפילתו ואינו יכול להתפלל ומשם נמשכין כל ההיזיקות שהם היפך החיות שנמשך מהתפילה שיהא בחי' אמת כנ"ל. נמצא שכל ההיזקות ע"י פגם האמת וז"ש כי הוא יצילך מפח יקוש וכו' צנה וסוחרה אמתו, כי תנצל מפח יקוש וכו' ומכל מזיקי עלמא ע"י האמת בחי' צנה וסוחרה אמתו כי האמת מגין ושומר מכולם וכנ"ל:

וזה בחי' הרחקות שתקנו חז"ל בין אחד לחבירו כדי שלא יזיק את חבירו כי כל ההיזקות נמשכין מהקליפות שנמשכין מבחי' ריבוי אור שגורם שבירת כלים שמשם אחיזת הקליפות שמשם באין כל ההיזקות שבעולם. ושבירת כלים זה בחי' פגם ההתפתחות הידים הנ"ל בזה תלויים כל העבירות בבחי' כמו חללים שוכבי קבר והמה מידך נגזרו וכו' ע"ש. כי עיקר התיקון הוא להמשיך חיות מלמעלה למטה לכל העולמות כולם בהדרגה ובמדה באופן שיוכלו לקבל שזהו בחי' התפתחות ב' הרוחות הנ"ל רוחא דלתתא מן רוחא דלעילא שהם בחי' ב' יודין הנ"ל שזהו בחי' פותח את ידיך כנ"ל. כי כשיש ריבוי אור ח"ו אזי אין הכלים יכולין לסבול ריבוי האור ואזי נסתלק כל האור למעלה שזהו עיקר בחי' המיתה בחי' שבירת כלים כידוע. והכלל שע"י כל המצות שאנו עושין עי"ז אנו עושין כלים לקבל האור ועי"זאנו מוציאין מכח אל הפועל ולהיפך ע"י עבירות ח"ו מקלקלין הכלים ואין יכולין לקבל הוארואזי חוזר ונכללת בהיוד דלעילא וחוזר הפועל עד הכח וכאלו מחזיר העולם לתהו ובהו ח"ו וע"כ הפגם בבחי' התפתחות הידים הנ"ל שהם בח'י מוציא מכח אל הפועל כנ"ל:

בענין המידות. דע הנה בכל מדה ומדה יש בה כמה וכמה בחי׳ וענינים וכל מדה היא בחי׳ קומה שלימה וע׳׳כ כשחסר לאדם בחי׳ אחת מהמדה אף שכל המדה היא שלימה אצלו אעפ״כ מחמת החסרון אחד שיש לאדם בהמדה אזי נראה לו כאילו כל המדה חסירה אצלו כמו אצל האדם כשיש לו חסרון באבר אחד אזי כל גופו מבולבל ומרגיש החסרון בכל הגוף. כמו כן כשחסר לאדם איזה חסרון בהמדה נראה לו כאלו חסר כל המלה. והנה המדות הם שכינים אלו לאלו ע״כ יכולה מדה אחת לעזור למדה אחרת שהיא שכינה אצלה וכן באברי המדה יש שכינים ויוכל אבר מדה זו לעזור לאבר מדה אחרת כדוגמת שאמרו רז״ל אבר מחזיק אבר דהיינו כשאוכל זה האבר מהבהמה יתחזק אבר האדם. כן אצל המדות יוכל לסייע חלק מדה זו שהיא בחי׳ אבר המלה לאבר מדה השכינה אצלה וע״כ כשאדם רוצה לילך בדרך הקודש צריך לשבר כל המדות רעות ולזכות למדות טובות וצריך לבקש ולחפש עצמו תמיד ולחפש בכל מדה ומדה אם היא שלימה אצלו וכשרואה איזה חסרון באיזה מדה אזי יבקש לו עזר וסיוע מההמדה השכינה: וזהו ענין הנאמרים באותיות הללו. והענין. למשל כשחסר לו ענוה ויש מדה אחרת המסוגלת לענוה כגון בטחון אזי צריך לסייע לו ע״י בטחון לבוא לענוה דהיינו לפעמים הבטחון הוא בקל לו יותר להשיגו ולהגיעו מענוה ואזי יעשה הקל עי״ז יבוא להמד׳ שהיא כבידה יותר אצלו. ולפעמים יש לו מדה האחרת אלא שאינו משתמש עמה וכשצריך לסייע לו מזו המדה למדה אחרת צריך להתחיל להשתמש עמה: (פירוש. עפ״י משל הנ"ל. היינו למשל מי שרוצה לבא לענוה. ורואה שבטחון מסוגל לענוה. ובאמת כבר יש לו מדת הבטחון. רק שאינו משתמש עם זאת המדה של בטחון. אזי כשרוצה לזכות לענוה. צריך להתחיל להשתמש עם מדת הבטחון וכן כל כיוצא בזה בשאר המדות. והבן:)