אנחנו נוהגים לשחק משחק קלפים בשם אסהול (פרזידנטס בלשון הגויים). במהלך המשחק, השחקנים שבמקומות הראשונים נוהגים לעלוב במקומות האחרונים ואף מטיחים בהם העלבות מהעולם הגאה/אייל גולן ("תפנק ותפונק" לדוגמא). מה אומר הרב, האם עלינו להמשיך להשתתף במשחק? אני רוצה להוסיף שאנחנו מאוד אוהבים לשחק בו, וכמו שנאמר העולם עוד על 3 דברים: עבודה, תורה ומשחק אסהול טוב

ד. בְּנֵי אָדָם הֵם מוֹנְעִים גְּדוֹלִים מְאֹד. וְהָעִקָּר הוּא הַלֵּיצָנוּת שֶׁלָּהֶם, שֶׁמּוֹנֵעַ מְאֹד מִן הָאֱמֶת, כַּיָּדוּעַ הֵיטֵב לְמִי שֶׁבָּקִי בְּחָכְמוֹת וְלֵיצָנוּת שֶׁלָּהֶם. לֹא מִבָּעֲיָא חָכְמוֹת וְלֵיצָנוּת שֶׁל קַלֵּי עוֹלָם הַהוֹלְכִים בְּדַרְכֵי הַמְחַקְּרִים, שֶׁמִּתְלוֹצְצִים הַרְבֵּה מִדַּת יִשְׂרָאֵל כַּמְפֻרְסָם, שֶׁזֶּה מַזִּיק וְעוֹקֵר אֶת הָאָדָם לְגַמְרֵי רַחֲמָנָא לִצְלַן, אֶלָּא אֲפִלּוּ הַחָכְמוֹת וְהַלֵּיצָנוּת שֶׁל הַנִּרְאִין כִּכְשֵׁרִים וַחֲסִידִים, וְעוֹשִׂים לֵיצָנוּת מִכַּמָּה דְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, גַּם הֵם מַזִּיקִין הַרְבֵּה, וּמַרְחִיק הַרְבֵּה מְאֹד מֵעֲבוֹדַת ה' בֶּאֱמֶת. וּבְכַמָּה אוֹפַנִּים גָּרוּעַ יוֹתֵר הַלֵּיצָנוּת שֶׁלָּהֶם מֵהַלֵּיצָנוּת שֶׁל הַקַּלֵּי עוֹלָם. כִּי מֵהַקַּלִּים הַנַּ"ל בּוֹרְחִים רֹב הָעוֹלָם, כִּי הַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁחָכְמַת הַפִילוֹסוֹפְיָא עוֹקֶרֶת אֶת הָאָדָם מִשְּׁנֵי עוֹלָמוֹת וּמוֹרֶדֶת אוֹתוֹ לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת רַחֲמָנָא לִצְלָן. אֲבָל זֹאת הַלֵּיצָנוּת וְהַחָכְמוֹת שֶׁל הַנִּרְאִין כִּכְשֵׁרִים הַנַּ"ל, אֵין הָאָדָם בּוֹרֵחַ מֵהֶם כָּל כָּךְ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹצְאִים מִפִּי הַכְּשֵׁרִים קְצָת, וְהֵם מַלְבִּישִׁים הַכֹּל בְּדַרְכֵי אֱמֶת, וְהַכֹּל מַעֲשֵׂה בַּעַל דָּבָר. וְהוֹלֵךְ בְּתֹם יֵלֵךְ בֶּטַח. וְיִבְרַח מֵהֶם וּמֵהֲמוֹנָם, וְלֹא יִסְתַּכֵּל עַל כָּל מִינֵי חָכְמוֹת וְלֵיצָנוּת שֶׁלָּהֶם. וְיֵלֵךְ בִּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת בְּדַרְכֵי אֲבוֹתֵינוּ אֲשֶׁר מֵעוֹלָם: (שיחות הר"ן סי' פ"א)

עַל־יְדֵי חֲלִישׁוּת הַלֵּב נוֹפְלִים פְּחָדִים עָלָיו. כִּי הַגִּבּוֹר אֵין לוֹ שׁוּם פַּחַד, וְעִקָּר הַגְּבוּרָה הוּא בַּלֵּב, דְּהַיְנוּ מִי שֶׁלִּבּוֹ חָזָק, אֵינוֹ מִתְיָרֵא מִשּׁוּם דָּבָר, וְרָץ לְתוֹךְ קִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה, וּמִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי חֹזֶק וְאֹמֶץ לִבּוֹ. וְכֵן לְהֵפֶךְ, רַכֵּי־לֵבָב הֵם מִתְפַּחֲדִים. וְזֶה שֶׁכָּתוּב (דברים כ׳:ח׳): אִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב, פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: הַיָּרֵא וְכוּ', כִּי עַל־יְדֵי רַךְ־לֵבָב, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא מִתְיָרֵא, כַּנַּ"ל:

(קלג) יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיָּמוּת אֶחָד בֶּן שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַף־עַל־פִּי־כֵן מֵת בְּקִצּוּר יָמִים לְגַמְרֵי, כְּלוֹמַר מֵאַחַר שֶׁלֹּא הֵטִיב מַעֲשָׂיו, בְּוַדַּאי כָּל שְׁנוֹתָיו הָבֶל. אֵין צְרִיכִין רַק לִחְיוֹת אֲפִלּוּ מְעַט רַק שֶׁיִּהְיֶה יָפֶה וְנָאֶה "מֶע דַארְף מֵיין נִיט נָאר אַבִּיסְל שֵׁיין לֶעבִּין":